המסע שלי

ויש את הרגעים שאני אמור לקנא,

יש את הרגעים שאני מצפה מעצמי לקנא

כמו הרגע ההוא בנמל בזמן חיבוק משולש כשהידיים מתבלבלות ולכולנו יש מפלט מהרוח המערבית, כשאני רואה אותם מתנשקים.

נשיקה חזקה, חמה, רטובה, אמיצה ויש שיגידו קיטשית.

והם מתנשקים, ואני קרוב פניי כדי סנטימטרים מהם, ואני אמור לקנא אני יודע,

אני אמור להפוך לרטון בתוכי ואולח לפלוט יללה קטנה ולהפוך לכלבלב הרוטן שהיא לפעמים אוהבת שאני,

ואני אמור לרצות לשבור את הנשיקה שלהם כדי לזכות בנשיקה משלי לא משנה עם מי מהם.

אבל אני לא יכול.

כי זה פשוט כל כך יפה!!

כי השפתיים של שניהם שאני כלכך אוהב,

והלשונות של שניהם שאני כלכך רוצה להרגיש

כי הפנים של שניהם שתמיד מרגיעות אותי.

כי זה הם,

והם מהממים יחד.

הנשיקה הזאת יפהפה!

ובמקום להרגיש קצת עצבני מזה שהם נותנים לי להיות כלכך קרוב אבל עדיין רחוק מהנשיקה, או במקום להרגיש מובך שאולי רואים אותנו,

אני מרגיש גאווה ענקית שאני קרוב כלכך ליופי הזה...

אני מרגיש בר מזל שמכולם אני שורה ראשונה למחול השפתיים המדליק הזה...

ואני נמס להם בידיים וצופה בהם מתנשקים וקצת עף...

ואז אני מרגיש שפתיים...