האמת שהדבר הראשון שאני זוכר מהסשן זה איך שהוצאת אותי מהמצב המוזר אליו נקלעתי בתחילת הסשן, הליטופים והרגיעות שבעקבותם הצלחתי לחזור לעצמי.
התחלת לחנוק אותי, והתחושה הייתה ממכרת, הייתה לי התנסות קטנה עם זה בעבר אבל לא באותה עוצמה, תחושת חוסר האונים הייתה לי מאוד מושכת אהבתי את זה ורציתי כל-כך לעמוד בזמנים שהצבת לי וביקשתי עוד ועוד חניקות.
רציתי לקבל כאב, רציתי לקבל הרבה כאב, הייתי כל-כך צריך את זה.
נעמדתי במקום הקבוע, קשרת אותי.
התחושה של חוסר האונים שהולכת ועולה בכל סשן כל-כך ממכרת, התחלת עם האטבים, מעטרת אותי ומורידה במשיכה, המשיכות גוררות ממני מגוון זעקות ותנועות, אני מתחיל לצוף.
סובבת אותי, תחת אלייך והתחלת להצליף שוטים שונים, קיינים שונים, תנוחות שונות, ספירות שונות.
הכל מעורפל, אני זוכר רק את הרגשות עולים, צפים על פני השטח, כמעט פורצים, אולי פורצים, הכל מעורפל, אני זוכר פעם שצפתי כל-כך, אולי זה הספייס הידוע ופתאום לא כאב לי כל-כך, הקיין הכה והכה, ולא הרגשתי כלום, הכל היה עמום ומעורפל. ופתאום אני מוצא את עצמי ליד הרגליים, לא זכרתי מתי הפסקנו, ומתי שחררת אותי מהקשרים, אבל חיבקתי לך את הרגליים, הרגשתי את ידך מלטפת אותי ולאט לאט נרגעתי, רציתי עוד ביקשתי עוד.
את הענקת לי, הענקת לך.
זוכר את הרגע שגלגל הכאב הארור הגיע כשהייתי קשור, את מעבירה אותו עליי, ואני לא מושפע אומר לך שזה לא כואב, ואז את מעבירה אותו ליד הזין, אני צורח כשהוא מגיע לכיפה ומנסה לברוח, ואז את עוברת לגב, לוחצת ומגלגלת ואני נאנק, מתקפל ואת אומרת לי שחרטת עליי ח' ואני גאה שאני נושא עליי אותך לקצת...
עוד הצלפות ועוד, אני זוכר ספירה, לא זוכר מה, זוכר כאב, זוכר את הרצון לברוח מהשוטים ואביזרי המשחית למיניהם וזוכר את הצורך להישאר, לספוג, למענך, למעני.
מעורפל...
נזכר בי על ארבע כבול, זוכר את התחושה של הזין שלך מגשש את החור שלי, זוכר את המלאות, את התחושה הנעימה, זוכר את כל הדברים מתערבלים ביחד, זוכר שהתמכרתי לעונג הזה, ולא חשבתי לגמור בכלל, ואז אמרת לי לאונן, אני מאונן ומנסה לגמור, לא מצליח.
אני לא טוב בלגמור עם אחרים, איתך אני לא מצליח לגמור למרות שהכל כל-כך מדהים, זה המחסום הזה במח שאני לא מצליח לשחרר.
לא הצלחתי לגמור, עצרנו לרגע, אני נכנסתי לאמוק, מגשש עם היד אחרי הזין שלך שכבר לא היה מחובר, ודוחף אותו שוב, מזיין את עצמי מולך, מזיין ומאונן, בוהה בך את מסתכלת עליי, אני מבקש עוד, וחזק, את לוקחת את הזין ומתחילה לזיין אותי חזק, אני צועק גונח, מנסה כל-כך לגמור מתקרב כל-כך ואז הכל משתבש אצלי במח...
אני נשבר, לא צריך לומר מילת ביטחון אפילו ואת עוצרת, כל הרגשות גואים.
התסכול המיני מלהיות קרוב כל-כך ולא להצליח, לא בגלל שאת לא מרשה, אלא בגללי בגלל המח שלי, כבר יותר מדי.
את אוספת אותי לחיקך, השמיכה הגיעה משום מקום, אני מחובק איתך מתחת לשמיכה, אני צף, התחושות טובות, אבל יש כל-כך הרבה דברים שאני לא מצליח לפרוט מה אני מרגיש, מה אני חש, הכל סבוך ומתוק... אני זוכר שהתחצפתי ונישקתי לך את היד, רציתי כל-כך לסגוד לך, רציתי להראות לך כמה הכרת תודה יש בי, רציתי להיות שטיח בשבילך, למרק לך את הרגליים עם הרוק שלי ולהיות ההדום שלך.
נאלצנו להפסיק, לכל דבר טוב יש סוף, ליוויתי אותך החוצה ונכנסתי חזרה הביתה.
הכל שקט פתאום, ואני הולך לאונן בדרך היחידה שאני מצליח לגמור, לבד.
מצליח סוף סוף להתפרק ואוסף את עצמי לשינה, אני רק נכנס למיטה וכבר נרדם...
התשת אותי.
הצלפת בי וליטפת
שחררת רגשות והצלחת להתמודד איתם.
העלית בי תסכולים וידעת להוריד אותם.
פירקת אותי ובנית אותי.
תודה.
