המסע שלי

כשביקשתי כאב בעזרת תמונה בנאדו בשירותים של המכללה לא שיערתי אפילו כמה אני צריך את זה, ידעתי שאני צריך.
מהלך אותו יום דווקא הלך טוב, והמחשבות שלי היו סבירות בניגוד לכל השבוע הזוועתי (מחשבתית) שעבר עליי, ואז הגיע השעה לצאת, כשחיכיתי לה היה בי כבר את האנרגיות והתחיל להתפשט לי מעין שטותניקיות כזאת שיש לי איתה לפעמים, ישבתי על מדרגה ושיחקתי בפלאפון ואז הופיע חתול מאחוריי וילל, חשבתי אפילו כשהיא תגיע להישאר לשבת ולילל, אבל כשראיתי את הרכב שלהם מגיע, רצתי כדי לפתוח לה את הדלת.
במשך שאר הערב ישבתי לרגליה, מתרפק עליהן, משתוקק שהיא תלטף אותי קצת ומתענג על כל רגע שזה הגיע.
נכנסנו לדאנג'ן, המוזיקה של נקש כבר מתנגנת, אני ממצמץ בחושך נלחם במעט הסחרחורת שיש לי מהאלכוהול ונלחם למצוא אותה, ראיתי אותה במטושטש, וישר ירדתי על הברכיים כמעט נושק לרגליה, חיכיתי כך עד שהגיע הנגיעה ממנה שמסמנת לי לקום, קמתי והמסיבה התחילה, הסתובבנו דיברנו רקדנו, צחקנו על אנשים ועם אנשים, היא עלתה להופעה קצרה ואני התחרמנתי מכל תנועה שלה, מאיך שהיא משדרת כזאת עוצמה, ומאיך שהיא מסובבת את השוט, הצורך שלי לכאב התגבר כל-כך, כשרקדתי לידה הרגשתי כל-כך זנותי, והפניתי אליה תחת בזדוניות מדי פעם רוקד עליה,

מנסה לחקות את המין היפה, ידעתי שייקח זמן עד שיגיע תורי לסשן, אני כבר מכיר אותה ולא יכולתי לחכות, כשקלטתי במבטה שהיא מחפשת מקום לסשן נעמדתי ואז היא ביקשה ממני לבדוק אם יש אזור פנוי, האזור לא היה פנוי

אז עלינו והתמקמקנו על הבמה, היא החלה להפשיט אותי ופתאום לחץ נכנס בי, פתאום לא ידעתי איך אתמודד עם הכאב, רציתי כל-כך אבל נלחצתי.
הידיים המלטפות שלה מעיפות אותי והיא התחילה בחימום, מהמכה הראשונה עצמתי עיניים ולא פתחתי, וזה נדיר אצלי בתור אחד שתמיד קולט בפרטים, פשוט הייתי במקום הנכון ולא מצאתי צורך לפתוח עיניים למעט פעמיים שהיא ביקשה ממני, החימום התגבר והתגבר והמכות התחזקו, אני מרגיש אותה מחליפה שוטים, פעם קרופ פעם פלוגר, המכות מתחזקות לאט לאט, אני מתחזק, נשאר איתן אבל רוצה עוד אז אני מתקשר איתה ומזיז את התחת שלי עם המוזיקה בעיקר שתדע שאני חזק ויכול עוד, אבל גם אחלה מוזיקה(:

אני מתחיל להרגיש את הרגשות, כל המאבקים עם השדים, כל הלילות ללא שינה, כל המחשבות הרעות, כל הדמיונות מהשבוע האחרון הכל מבעבע מתחת לפני השטח, ואני מקווה שזה ייצא, היא עוברת לטפל בחוזקה בגב ומעמידה אותי שיהיה לה יותר נח, ברגע הזה אני שם לב שאני מסוחרר כל-כך, שום דבר לא קיים חוץ מהכיסא שאני מחזיק והמגע שלה בי, היא מצליפה עוד ועוד, עושה הפסקות בהן אני בטוח שתגיע מכה ואז מגיע ליטוף, ברגעים האלה אני מתקפל, השרירים שלי התכווצו כהכנה ונרפו מהמגע, זה מעיף אותי.
היא מנחיתה הצלפה אחרי הצלפה, הגב שלי בוער ואני רוצה עוד הרגשות צפים והנה עוד שנייה הם עולים, היא עוברת למכת יד חוזרת על הגב, וזה שורף, אני מתחיל לצעוק אבל הרגשות לא יוצאים, היא מרגיעה לי את הגב ועוברת לתחת, הצלפה אחר הצלפה ואני לא זז, עמוק בתוך הספייס של הכאב,
בעולם שלה עם הכיסא והשוטים
היא נותנת סדרת מכות מדויוקות, באותו מקום בדיוק מתסכל שגורם לי עצבים, אני רוקע ברגליי והיא נוגעת בי באמירת "תרגע ותספוג אותי" ללא מילים, אני מתאמץ ונרגע.
היא עושה הפסקה, מלטפת אותי, אני נלחץ לא רוצה שייגמר, מחפש דרך הספייס דרך להודיע לה שאני יכול וצריך עוד, המילים מתבלבלות, פתאום היא מחבקת אותי, אני עף עוד יותר מהמגע שלה ומצליח למלמל "עוד, עוד, עוד עודעודעוד" היא מבהירה לי בידיים שלה שלא סיימנו ואני חוזר לתנוחה.
סלש! ניתחת הצלפה על הגב, "פאקק!" אני חושב לעצמי, הרגשות כבר כמעט זולגים החוצה.
סלש! עוד הצלפה, אני מתאמץ לא לזוז, הבומים של המוזיקה נשמעים.
סלש! עוד הצלפה, ואני חושב כמה כאב גב מעלה לי רגשות כי הם עוד רגע פורצים.
סלש! זה קרה.
המחשבות השתחררו והתעופפו בראשי בדרכן החוצה, הכל יצא בצורת דמעות, אני בוכה בכי חרישי, והיא לא מפסיקה, היא עוברת לסדרת מכות גב עם היד ואני צורח מכל מכה, מתפלל שהיא לא תפסיק, היא עוברת לתחת לסדרת מכות חזקה ואני ממשיך לבכות, זה נמשך עוד זמן לא ידוע ואני בוכה ובוכה בכי חרישי, הגוף והנפש מוציאות את כל הסחל'ה הרגישי שהצטבר בשבועות האחרונים, והמכות ממשיכות, העוצמה שלה הגיעה לגבהים רציניים, ופתאום המכות קשות לי, אני מחזיק חזק בשבילה, כל-כך רוצה לרצות אותה, היא נותנת עוד מספר מכות ספור ואז זה קרה, כאילו היא ידעה.
בשנייה אחת אני מוקף בחיבוק שלה, מוחזק לגמרי בזרועות החזקות שלה, התחושה שלה מקיפה אותי פתאום גרמה לי לפרוץ בבכי תמרורים, כל מה שעוד לא יצא יוצא, אני רועד בידיים שלה ובוכה ובוכה, אני אפילו לא צריך לייצב את עצמי כי היא שם, היא מורידה אותי על הברכיים ומתיישבת, אני מתרפק לה על הרגל, ובוכה ובוכה.
מחבק לה את הרגל חזק, היא מלטפת לי את הראש, לאט לאט...
הבכי נרגע ואחריו פתאום החופש המחשבתי, אני לא חושב על כלום, רק מרגיש מוגן, צף, הכל לאט ונעים, הרגל שלה והיד שלה, מייצבות לי את הנפש, המגע שלה מכשף אותי.
נקש החליף לשיר טוב, וידעתי שהיא תרצה לקום לרקוד, והתחלתי לחשוש שאולי אני עוד צריך את החיבוק ואת המגע, היא הקימה אותי והתיישבתי על הכיסא במקומה, והיא רקדה, ואז גיליתי שלא היה לי עוד צורך, אני פשוט צף עדיין והיא לא הולכת לשום מקום, רק רוקדת לידי, אני שעון על הכיסא, הכל צף והכל מוקף בסירופ מתוק על הספייס של אחרי הכאב, אני עם המוזיקה, אבל כאילו רוקד מבפנים, אני מסתכל עליה רוקדת ונהנית, נזכר במחשבת "ערפדי האנרגיה" ואני שם לב כמה זה נכון.
נשארתי שם במקום המושלם הזה כמעט שעתיים אני מניח, והשקט המחשבתי נמשך... עד הרגע הזה ממש גם הרבה שעות אחרי שאני לא לידה.
לטי, שוב תודה על הערב, היו עליו וירידות אבל את ידעת להעניק לי משהו שכל-כך הייתי צריך, קראת אותי בצורות נפלאות וכל-כך שמחתי שלא הפסקת עד הרגע המדויק, אז תודה ששברת אותי מספיק כדי שכל הגועל ייצא החוצה, ותודה שהרכבת אותי חזרה.