אדומה

הסימנים שהוא עבר תחת ציפורנייה החלו להופיע לאט לאט. כמו כוכבים שמתעקשים להפציע כשהשקיעה עדיין לא סיימה את עבודתה, בתחילה לא רואים, אבל אט אט אפשר להבחין בהם. זה היה הזמן האהוב עליו, לא הכאב, לא ההשפלה, אלא ההכרה שזה אכן היה, שהיא הייתה איתו- גם אם לא שלו- לזמן קצוב. הייתה והלכה. כמו תמיד. לא משנה מה הציע, סירבה להישאר.
בעולם שבחוץ, עמדתה הייתה נחותה משלו בהרבה אך הוא כבר מזמן הפסיק לגעור בה כמו בשאר. בתחילת הקשר ביניהם הוא עדיין היה מתייחס אליה כמו לשאר הזבל, עד שיום אחד היא הבהירה לו שחוקי המשחק השתנו. כל מה שהיה צריך זה נעלי עקב, מהדק והשולחן הכבד שלו שהוא היה כ"כ גאה שהצליח לייבא מאיטליה.
לקח לו שבוע לקבל את זה. לקח עוד חודש עד שהיא הסכימה להיפגש איתו שוב. יותר הוא לא השתמש במילה "לא" בנוכחותה. בכלל, ככל שעבר הזמן, נוספו עוד ועוד מלים שנאסר עליו להגיד; "אני", "שלי", "עכשיו".. כמו בכל מקרה של התמכרות, הוא היה בטוח שיוכל להפסיק את זה בכל שלב. עכשיו הוא צחק על התמימות שלו. ההתמכרות הייתה טוטאלית, מוחלטת ובלתי שבירה. כמוהה.

סרט מרשים, בהחלט מעורר מחשבה. האם הייתי בוחרת באותה הדרך אם הייתי במקומה?

איך לעזאזל אומרים "חומר סיכה" בסינית?

שהשליטה היא דבר כ"כ עדין שאני חוששת לשבור את האיזון אם אלחץ עוד קצת. האינטימיות שאני מרגישה כשאני נמצאת עם נשלט עוטפת אותי במין הילה שאינני רוצה לוותר עליה. אני מרגישה סוג של אופוריה כשאני מושכת לו בקולר ושומעת אותו נאנח.

כשנהג מונית מצליח להרתיח אותי אני מדמיינת לעצמי איך אני שולפת אותו מהאוטו, מכופפת אותו על מכסה המנוע, מעיפה לו את החגורה, מורידה לו את המכנסיים ומצליפה בו עד שהוא יבין שזה שאני זרה לא אומר שאין לי מושג לאן אני נוסעת ואיך מגיעים לשם ושיחשוב טוב טוב בפעם הבאה שהוא רוצה לעשות סיבובים ולהגיע לטבעת השנייה דרך החמישית.

משום מה, בכל הנוגע לנהגי מוניות יש לי פיוז קצר. קצר קצר. בארץ השתמשתי בהם לעיתים נדירות אבל כאן זה חלק מהשגרה. אז אתמול חטפתי קריזה כי הוא נסע בדרך הארוכה וחשב שזה בסדר. זה לא היה בסדר. מעבר לעובדה שגרמתי לו לעצור מונה במחיר שאני יודעת שהייתי אמורה לשלם, הבאתי אותה בהרצאה עד כמה זה לא נכון לחשוב שהעיניים הירוקות שלי רומזות שאין לי חוש כיוון ושאני לא מבדילה בין סוס לאמא כשאני מדברת (ענייני הטונים, לא משנה עכשיו).

מעבר לזה, ידיד שלי עזב לשלושה שבועות לארץ ואני עצובה. כי יש שם איזה משהו, ואף אחד לא מוכן לדבר על זה. אני לא מוכנה כי שיהיה גבר ויגיד כבר משהו, והוא לא מוכן (וכאן אני מנחשת) כי הוא מפחד שאני לא ארצה אותו. אני לא יודעת מה תהיה תגובתי, אבל כן הייתי רוצה את ההזדמנות להגיב. כי רק כשנהיה אחד מול השנייה ללא המשחקים אני אדע אם אני רוצה אותו. כי לפני שאנו צועדים לעבר השקיעה יד ביד יש דברים של מבוגרים שצריך לשים על השולחן. מעניין כמה זמן נצליח לשחק ב"אני לא יודע/ת אם היא/הוא רוצה אותי אבל לא מסוגל/ת לקחת את הסיכון בדחייה".

תפסתי סוף סוף שליטה בעבודה. הכלבה, שאפשר לקרוא לה מלכת הכיתה, שיחקה משחקים ואני אמרתי לעצמי שלא איכפת לי.
אבל היא עברה את הגבול.
הבעיה עם מלכות הכיתה היא שהן חושבות שכולם רוצים להיות חברים שלהן. כן, היינו חברות. עד שהיא החליטה שאני רוצה לזיין את בעלה. אם היא רק הייתה יודעת שלא ככה אני מזדיינת... בכל אופן, אחרי שבלעתי את הצפרדע הזה (יחי הסבלנות), פתאום היא החליטה כן להגיד לי שלום.
אז אמרתי שלום.
ואז היא החליטה לא להגיד לי שלום,
אז לא אמרתי שלום.
ואז היא החליטה להיות נחמדה
וחוזר חלילה.
זה השלב שבו אמרתי
די.
כלבה היא כלבה,
והמלכה פה זה
אני.
ומאז אני מתייחסת אליה כמו שנאה להתייחס לכלבה: בתור סמרטוט רצפה חסר צורה. והפלא ופלא, לזה היא מגיבה יופי. ברגע שלקחתי שליטה, נהייתי אדם הרבה יותר מאושר. היא, לעומת זאת, לא מבינה לאיפה הלכה המלכות שלה. אולי פעם אני אציע לה לחפש אותה לרגליי. חבל רק שלא הייתי נוגעת בה עם מקל, וגם לא עם חרמונית עליי,
לצורך העניין.

קניתי את סיפורה של O ב- DVD. עכשיו כל מה שחסר זה לקנות זמן לצפות בזה.

על מנת להוכיח את רוח ההתנדבות שלי, אני נאלצת לעבוד מחר. אני מקווה מאוד שזאת החלטה אסטרטגית נכונה, אחרת אני ממש אתעצבן. זה קטע אצלינו עכשיו, ההתנדבות. חזרנו לימי הקיבוץ או לצורך העניין לימי המוסקטרים: כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. אולם אנחנו מוסקטרים בלאי. הבעיה היא שלא כמו בימי צרפת העליזים, יש לנו חיים אישיים. אנו לא חיים בשביל המלך אלא בשביל דברים כמו לימודים, עבודה ומוזיקה (אנוכי) או קמים בשש בערב ולא מבינים לאן נעלם היום אבל עדיין לא הולכים לעבוד בשבת. בעיה אתית רצינית.. נראה איך הבוס הגדול יפתור את זה.

החל מיום שני יש לי שלושה שבועות להעביר בלי שני החברים הטובים שלי. הראש מלא במחשבות על הידיד ומה אם וכאשר... הוא לא יודע על הצד השחור שבי. הוא יידע בפורים. אני מתכננת לאוורר כמה דברים. מעניין איך הוא יגיב, והאם הוא יגיב. טוב,
רק עוד חודש.

כל פעם שאני כותבת כאן נובעת ממחשבות שמתחילות להסתובב לי בראש ולאט לאט מסתחררות לכדי טקסט שאותו אני מרגישה צורך להוציא החוצה ולפרסם. אני עושה זאת לא בשביל לקבל פניות, לא בשביל לקרוא תגובות (למרות שתמיד נעים לי כשאני מגלה שקוראים את מה שאני כותבת, גם אם לא אוהבים את התוכן). אני כותבת מבפנים, מבלי להצטדק, מבלי לצנזר (95%), וכמעט מבלי לחשוב שהחברה הכי טובה תקרא את זה ותשנה את דעתה עליי (האמת היא שהיא התחילה לקרוא את הבלוג, ואנחנו בתהליכים עם כל עניין השליטה הזה).

אולם בזמן האחרון יש לי צורך להבהיר מספר דברים:
1. קודם כל אני בחורה. ב ח ו ר ה. באמת. אני לא גבר, לא הייתי ולא מרגישה צורך להיות.

1.1 אני לא מסכימה לפתוח מצלמה כי כשאתה פונה אליי ומקבל את כתובת המסנג'ר שלי (כי קורה מעט מאוד שאני פוסלת על ההתחלה או לא עונה לפנייה אישית) זה לא אומר שקיבלת כרטיס כניסה לחיים שלי. עם אמי אני לא תמיד מסכימה לפתוח מצלמה אז איתך, עבד זר וחצוף, אני אמורה פשוט להסיר את כל בגדיי (הנפשיים והגשמיים) וגם לתת הצצה לא חטופה בכלל של איך אני נראית מבפנים, מהלב? זה לא יקרה. יש לי גבולות כמו שלך יש גבולות (אני יודעת, גם מלכה וגם גבולית, ממש ביזיון), ובדיוק כמו שלא אחצה את גבולותיך לא אתפשר על גבולותיי רק כי יכול להיות שאתה "האחד" שלי. אם אתה באמת הנשלט שאני שואפת לפגוש, אתה גם תוכל להתאפק ולהיות מנומס ואולי תקבל משהו בתמורה, בבוא הזמן.

2. אני לא מחפשת קשר וירטואלי. אני בחורה של מגע, אני פריקית של מגע. לא, זה לא אומר שכל חיי ישנתי כפיות או בצ'ופסטיקס, אלא זה אומר שאני לא יכולה לנהל קשר בעל אופי אישי ללא מגע. ומגע זה אומר ליטוף, חיבוק, נשיקה כמו גם סטירה, הצלפה, נשיכה, שריטה ובעיטה. אני לא רוצה להיות מחוברת זוגית לאדם שאני לא יכולה לגעת בו, ולכן העניין של "אם אתה מחפש קשר בישראל- אני לא הכתובת". זה לא אומר שאני לא יכולה לשלוט עליך ממרחק 8,000 ק"מ. אני לא רוצה. לא רוצה שתתחייב לי, לא רוצה שתישבע לי, שתגיד שניפגש כשאגיע לביקור מסין ואז כבר נראה. אין נראה. החיים שלי הם בסין.

3. אני לא חוזרת ואם זה תלוי בי כנראה לעולם לא אחזור. אני אוהבת את המדינה, אבל אני רוצה לעזור לישראל מבחוץ. יש למדינה שלנו תדמית בעייתית בעולם ואני רוצה לשפר אותה, להראות שאנחנו לא רק "המקום הזה עם המלחמה הזאת". אנחנו יותר מזה ולא אוכל להראות את זה מבפנים. על כן, הצעות בסגנון של "אולי תלמדי פה (כשהכוונה היא לישראל)" לא רק שלא רלוונטיות (יש לי תואר ראשון מאוניברסיטה ישראלית) אלא מעליבות. עשיתי מהפך בחיי, עברתי למדינה ויבשת אחרת ואני אחזור כי איזה נשלט החליט שהוא יודע מה יותר טוב בשבילי??

4. אני מחפשת קשר זוגי. הוא לא חייב להיות מונוגמי (למרות שזאת ההעדפה שלי) אבל הוא גם לא יכול להכיל בגידה בתוכו. זה מדהים כמה דברים אפשר לעשות ולחוות כשמדברים עליהם לפני זה, כשזה בהסכמה. הרי כל עניין הבדס"מ מבוסס על הסכמה הדדית. כמו כן, אני לא אוהבת ולא מקבלת שקרים ולכן הנשלט האחרון ששיקר לי נמחק מחיי בקליק אחד. תמיד אדע אם משקרים לי, אני חשה בזה מההתחלה. התחושה המעקצצת הזאת שמשהו לא בסדר, משהו לא מסתדר, לא מתחבר, תוביל אותי במוקדם יותר מאשר במאוחר להבנה שאתה משקר לי. ואז אני לא אמשיך לדבר איתך. אגיד שלום בצורה מנומסת (אלא אם לא תבין עניין ואז אהיה פחות מנומסת) ואעבור הלאה.

5. אני לא בחורה רגישה במיוחד אבל יש לי את הרגעים שלי שבהם מילה לא נכונה תכניס אותי למצב התקפה. מי שמכיר אותי יודע שתמיד אזהיר מתי לא להתקרב אליי. על כן, כשאתה מתחיל לדבר איתי תשמור על כללי הנימוס, אני עדיין מלכה ואתה עדיין עבד, גם אם עכשיו אני על הרצפה ואתה על התקרה. אני עדיין מחזיקה במושכות ואתה עדיין מובל. אל תחשוב שבגלל שאני למטה זה אומר שאתה למעלה. זאת תהיה טעות אסטרטגית ועל טעויות משלמים.

6. ועכשיו למשהו שמאוד חשוב לי להבהיר. לגבי המראה שלי: אני בחורה מלאה במקומות הנכונים וחלק מזה גולש למקומות הפחות נכונים ואני אוהבת את זה. אני אוהבת את עצמי. אני לא פרובוקטיבית, אבל אני אוהבת כל סנטימטר ותא בגופי. יש לי עיניים ירוקות ושיער בלונד כהה-אדמדם (חינה). אני נועלת נעלי עקב לעיתים נדירות, ובד"כ תתפוס אותי בג'ינס וטי שירט, עם אולסטאר והרבה פעמים ללא איפור. אני מתוקה. אני חייכנית. אני חכמה. יש לי חשיבה אנאליטית ואני קולטת אנשים ודברים מאוד מהר. אני 1.62. אני אוהבת שפות וקורעת את התחת בשביל הסינית שלי. אני לא מעשנת סיגריות, סמים, נרגילה או דבר אחר ולא שותה אלכוהול. אני צמחונית שאוכלת דגים. אני לא שומרת כשרות.

7. אף פעם לא אשפיל אדם בפני אנשים אחרים, אבל כשאני רוצה לפגוע זה בד"כ יבוא בהפתעה וזה יכאב מאוד. כי כשאני רואה אותך אני יודעת למפות את נקודות החולשה שלך. אני יודעת איפה ללחוץ, כמה ומתי כדי שתיפול לרגליי (או על המדרכה מבחינתי) ללא התנגדות. ברם, כל זה לא אומר שאני חייבת ללחוץ. זה שיש לי שליטה אומר שאני אחראית על מה שאני עושה. לא אשלוט מתוך כעס או רגשות אכזבה. השליטה תבוא מתוך שליטה, מתוך אהבה, מתוך חיבה. כשאני מכאיבה לך ואתה נכנס לסאב ספייס גם לי כיף. אני נהנית מהכאב שלך כמו שאתה נהנה ממנו.

7.1. אני לא נקמנית. אם עשית לי משהו רע מבחינתי זאת באמת בעיה שלך ומשהו שאתה צריך להתבייש בו. יש לי מחשבה מאוד פתוחה ורחבה וקשה להביא אותי למצב שבו אני מנתקת מגע עם אדם קרוב. קשה אך לא בלתי אפשרי. אם אתה רוצה לפגוע בי אני בטוחה שבשלב כזה או אחר תצליח אבל אז תפסיד אותי, וזה יפגע בך יותר מאשר בי. אני מאמינה בדרך ארץ, גם מחוץ לבדס"מ, ואפשר לבוא ולדבר איתי על הכל. אבל אי אפשר לפגוע בי ולצפות שאהיה שם כשכואב אח"כ. לא כך אני מתפקדת.

8. אני שולטת מנטלית. מה זה אומר? האמת, עם כל נשלט זה אחרת. בד"כ זה אומר שלא תדע מאיפה זה בא לך. המבט הזה שקראתי עליו, שכ"כ הרבה נשלטים עורגים אליו, יש לי אותו. לא תמיד תראה אותו, אבל כשתראה אתה תדע. זה כמו אורגזמה של בחורה: אם את חושבת שגמרת סימן שלא גמרת כי כשתגמרי את תדעי, אין אולי. זה אומר שאני מחזיקה אותך בביצים גם אם היד שלי נחה על החזה שלך או מלטפת לך את הראש.

9. כשאני חולה או לא מרגישה טוב אני מאוד נחמדה. כשאני נכנסת לשליטה אני טוטאלית, אני נותנת מעצמי את כולי, אין סינון רגשות. אני מצפה לטוטאליות בחזרה. א ב ל

9.1. אני רוצה גבר לצידי, לא סמרטוט לנגב בו את הרצפה. אני רוצה שתהיה חזק גם פיזית וגם נפשית. אני רוצה שתגיד לי כשאתה לא מרוצה או כשכואב לך ברמה שזה כבר לא כיף אלא באמת סבל או בדרך לא דרך מתקרב לנזק פיזי כלשהו. אני רוצה שתדע להשתמש במילת הביטחון בתבונה ותדע מתי אתה מגזים בספיגה שלך. לא אחשוב שאתה פחות גבר אם תבחר להשתמש בה, רק אכבד אותך יותר שאתה מספיק מודע לעצמך כשהגבול נחצה. אני לא מעוניינת ב 24/7, אם ארצה עוזרת אני יכולה לשכור מישהי בפחות מעשר שקל לשעה (אבל אני מנקה לבד את הדירה שלי כי אני צעירה ויש לי את הכח הפיזי לזה אז באמת שאין צורך לשלוח קו"ח). אני רוצה שבתוך הבית, ביני לבינך, תהיה נשלט לרגליי, תקבל את פקודותיי ותפקיד את בטחונך בידי. אני רוצה שמחוץ לבית תהיה אתה ואני אהיה אני, והכבוד שיש בינינו כשאני שולטת בך יישאר שם גם כשאנו הולכים יד ביד למכולת. מחוץ לקונוטציה המינית אנו שווים, אנו משלימים אחד את השנייה. אתה צריך להיות גבר בזכות עצמך כי בשביל לשלוט עליך עליי לכבד אותך ועליך לכבד את עצמך. בשל זאת אני גם לא מסכימה שהגבר שלי ירד על עצמו או על אחרים. זו אינה גבריות בעיני.

10. אני לא מעוניינת בכל הקשור לקוקהולד. חשבתי על זה וזה לא עושה לי את זה. באופי שלי אני מונוגמית, ואם אעשה דברים לגבר אחר זה יהיה בשיתוף הבן זוג שלי. בכל הקשור לדם, אני חווה את זה פעם בחודש, אין לי צורך ביותר מזה. לא נמשכת לביזאר או כל מה שכולל בני אדם (או יצורים חיים אחרים) שלא נתנו הסכמה מלאה ומודעת לשימוש בגופם (מה שכולל בין היתר ילדים, סנאף וכד'). מעבר לזה, לא עולה לי כרגע משהו, אז זה כבר נושא לשיחה יותר אישית.

טוב, מספיק על עצמי. ספר לי עליך...

Fuck me senseless,
Fuck me deep
Fuck me as if there are no cars running down your street
As if there are no people living above you or to your right
As if the world is on a break and we are the only ones moving, breaking the silence, moving furniture that stand in our way.
Fuck me as if there is no tomorrow and no yesterday ever took presence
As if the outside is just an illusion, a maze that does not concern us.
As if your cellphone is off and mine is on "silent".
Fuck me like you aways wanted to but were embarrassed to ask.
Fuck me as if there is no chocolate in the world and flowers do not mean anything.
Fuck me like a son of a bitch even though we both know that you are a nice guy.
Don't be interested whether I can feel you all the way through, I'll let you know the second I don't.
Fuck me until you lose control.
And when you do:
I'll take it and break it.
After you finish being a man, I'll make you a dog. You will be on my leash, you will look at me for approval because you know that I'll smack you on your nose if you make one move without permission.
You will fear your mistress like you fear the unknown. I am your light and your darkness, your sugar and your bitter lemon.
And the next time we fuck you will forget all else but the two of us, because your mind will be a blank. No as ifs, no likes. Just you and me above you, inside you, all around you.
You will cum when I say and kiss where I say.
You will lick me clean and suck me dry.
You are my tool and my nail.
My dog and my man.
My love and my passion.
My toy and in my command.

בוא אליי על ארבע, בוא אליי על שש. אל תסתכל על הדרך, תסתכל על המטרה. בעצם, בוא נבטל את חוש הראייה, אין בו צורך. אני העיניים שלך. חוש השמיעה מאפשר לך להקשיב לקול שלי, חוש המישוש מאפשר לך לזחול אליי, חוש הריח מאפשר לך לעקוב אחר הבושם שלי. חוש הטעם... עדיין לא הגענו אליו.

אתה באמת כלב ממושמע. איזה כיף לי. אני מקווה שהקולר לוחץ והרצועה מושכת מספיק חזק. האם כבר הכרנו דרך הציפורניים שלי? נראה לי שהגיעה העת. בזמן שאני משאירה לך סימניות על הגב ספר לי איך עבר היום, איך היה בעבודה?

אתה רוצה לנחש מה כתבתי? על כל ניחוש לא נכון תקבל סטירה... הגענו לעשר, מה יהיה? מה אתה מסנן שם? אה, נכון. אתה לא יודע סינית. זה בסדר, כלבלב שלי, אני יודעת מספיק בשביל שנינו.

הגיע הזמן להפעיל את חוש הטעם, אתה יכול להתחיל ללקק לי את הרגליים, אבל קח את הזמן, ממילא אין לנו לאן למהר 😄
תעלה לאט לאט כלפי מעלה. ידיים מאחורי הגב, אתה ראוי לאזיקים שלי אבל עדיין לא ראוי למבט שלי. האם אתה כבר מוכן לשלב הבא?

אני עוטפת את עצמי במוזיקה כהגנה מפני החום הכבד שכבר מתחיל לרדת ככל שמתקרב ספטמבר- תחילת הסתיו בסין. סתיו אמיתי, לא סתיו בכאילו. העונה האהובה עליי.

אני במטרו, בדרך לעבודה. בפנים הכל רוחש ובוחש, חי, בחוץ הכל אבן, רצינות, שחור מכף רגל ועד ראש. כמה אירוני שאלו ה"מדים" שלי בעבודה. שחור חובה- אין בעיה 😄

יש לי סוג של פנטזיה; לפגוש בעבודה עבד שרק לפני זמן מה כרע על ברכיו מולי. לראות את ההפתעה על פניו כשיראה אותי, האדם האחרון שציפה לפגוש במקום כזה, כ"כ לא צפוי אך עם זאת הוא יחשוב בינו לבין עצמו על איך הוא לא חשב על זה לפני כן?? ואני אחייך ואורה לו שרק איתי הוא הולך לדבר ושיזדיין בסבלנות וכשיגיע הזמן אוביל אותו אליי ואתן לו את אחד המבטים שכ"כ מפחידים את הסינים פה. יעמוד לו רק מעצם הידיעה שאנחנו אחד מול השנייה וזה אמיתי ועמוק בפנים הוא מבין שבכל רגע נתון הוא יכול לקבל פקודה שקטה לרדת על ברכיו, והוא יצטרך לבצע. רק המחשבה על זה גורמת לי לחייך לעצמי בדרכי השקטה למעוז חפצי.

במחשבותיי משוטט לו נשלט. הוא עדיין לא מצא פינה נוחה ו/או מתאימה להיכנע לי בה, אך זה לא מפחיד אותו. הוא יודע שהוא רוצה ואני יודעת שהוא רוצה, וזה אמור להספיק. מעניין עד כמה הוא חושב שהוא מכיר אותי 😄 בשנים האחרונות השלמתי תהליך הפשרה רגשי והיום אני כולי רגש, חיה ונושמת את כל מה שסביבי. האם ידעת זאת? האם ניחשת זאת?

אל תגלה לי את הפחדים שלך, את נקודות החולשה, איך לשבור אותך, אני רוצה לחוות אותם בעצמי. רוצה לראות את האישונים מתרחבים, את הגוף נדרך, מוכן להכל. או כך הוא חושב. אני רוצה שתסתכל לי בעיניים כשאתה נכנע לי, שתרגיש עמוק בפנים שזה בסדר להיות חלש לידי כי אני שם איתך. הרי במקום שבו אתה חלש אני חזקה. סוג של ניגוד, סוג אחר של השלמה.

אני משקיעה מאמצים למצוא מועדון בבייג'ינג, מתברר שיש משהו. מאוד בשקט, מאוד סודי. מאוד לא קל למצוא אותו. אבל אני לא מוותרת; עם מילון, מחשב והיגיון אני מנסה לפענח איפה זה לעזאזל. כשאמצא אני יודעת שארגיש סיפוק אדיר, אבל אז גם יגיע השלב הבא- ללכת לשם. אני מקווה שלא אעשה זאת לבד, לחוויה כזאת צריך שותף. קדימה לפיענוח!

בד"כ אני שונאת כותרות ונמנעת מהן. הפעם, אני בוחרת לכתוב כאן תחת כותרת.

ביום שישי נפטר מודל החיקוי שלי לאיך שגבר אמור להיות ולנהוג באשה, אבא שלי. לא, הוא לא היה סאב או דום, ככל הידוע לי. הוא כן היה ג'נטלמן מהסוג הישן, כזה שרואה גברת ומתייחס אליה כאל כזו; פותח דלת, מציע לשבת. אמא שלי לא ידעה מה זה לבקש עזרה ולא לקבל אותה. כשהיה צריך להסיע אותה או לקחת אותה, הוא תמיד היה שם בשבילה. הוא עבר דרך החיים האלה בתור אחד שקודם כל נותן כבוד, גם אם לא בטוח שיקבל אותו בחזרה.

בעשרת החודשים האחרונים של חייו הוא נאבק על כבודו, נאבק מול כח שכמעט ואין לשלוט בו. עד יומו האחרון הוא לא ויתר על כבודו, על השליטה העצמית שלו ,על ההומור שלו, על המודעות לסביבתו. הוא נפטר כשאמי לא לצידו, אולי כי היא לא הייתה נותנת לו ללכת, כך אמרה גם בעצמה. ואני? אני עליתי על הטיסה הראשונה ולא הספקתי. הוא נפטר שעה אחרי שהודיעו שצריך להגיע לבית החולים, לי לא היה סיכוי.

כל מה שהיה יכול להיות לא בסדר בזמן, היה לא בסדר. אם היו מודיעים יום לפני, הייתי עולה על טיסה ישירה. אם היו מודיעים שעתיים לפני, הייתי עולה על הטיסה דרך אוסטריה. אבל מה לעשות, הודיעו מתי שהודיעו. ואז למחרת הטיסה התעכבה בשעתיים וחצי, והצלחתי לצעוק על המכס בפריז, לעשות ביטחון לעצמי ולגרור את המזוודה בכעס ברחבי הטרמינל.

הדרישות שלי מהגבר שלי קשות, לא מתפשרות. קשה לרצות אותי ועם זאת, כמה שזה אירוני, לא בלתי אפשרי. ככל שאני מגלגלת אותן בראש, כך אני מבינה יותר ויותר שהן נבנו על בסיס אישיותו של אבי. כמו למשל שאני רוצה שהגבר שלי יאסוף אותי וייקח אותי. לא בניצול, לא כל הזמן, כשצריך. שלא יהיה דבר כזה לבקש פעמיים. לקחת את הקניות ולא לתת לי לסחוב, גם אם אני נורא עצמאית, כי הוא יודע שוואלה כבד לי. לנשק, ולחבק ולדעת לבוא להשלים אחרי שרבים, גם אם לא תמיד זוכרים מי טעה ומי צדק. בעצם, לך לקראתי ואלך לקראתך. באמת נשמע כמו יחסי שליטה.

החושים שלי עובדים שעות נוספות מאז הידיעה על מותו. הנחישות שלי מתחזקת והולכת, וקורה שאני נבהלת מעצמי עד כמה אני חזקה. אני רואה מה לקחתי מאמי, אשה קשה לכל הדעות, ורואה גם איך סובבתי את זה על מנת שיתאים לי. אני טובה בלסובב, זה אחד הדברים הכי מסוכנים בי. כל דבר אדע לסובב כך שיראה בסדר, שיהיה מוצדק, שיתאים לכסות על בגידה (לא שלי, אני לא בוגדת). קשה להסביר ואני בוחרת שלא. מי שמכיר אותי, יבין בסופו של דבר וידע להתרומם מעל זה.

אני נמצאת בפני הזדמנות שלא חלמתי שתקרה. מצאתי את שרציתי. כנראה שקיבלתי את משאלתי. בינתיים יש שם את המרכיבים הנחוצים, האנשים הנחוצים, ראש שעובד בתיאום מושלם עם הלב, כך שאין ניגוד אינטרסים. השאלה היא האם אדע לבנות מזה דבר מה יותר גדול, יותר מתאים, יותר רך. תעזור לי?

עכשיו שנפתח בפניי עולם השליטה, השאלה הנשאלת היא האם אני יכולה לחזור אחורה? או יותר נכון; ליהנות גם מיחסים ללא אלמנט השליטה? האם הסיפוק שקיבלתי מלשרוט את העבד שלי משתווה ליחסים עם אדם הלא נהנה מכאב? כשאני נזכרת בו אני רוצה עוד. כשאני נזכרת באחרים, אין רגש מיוחד שבולט מבין השאר. בעיר מגוריי עוד לא נתקלתי בצעצועים אחרים. עליי אפשר לראות שאני אוהבת שליטה, אני נושמת אותה, אבל הגברים כאן שונים. נדיר שיש גבר שמספיק מודע לרצונותיו בשביל לדעת אם הוא אוהב כשסוטרים לו, אם הוא מוכן לוותר על גבריותו רק בשביל שאני אכתיב לו אותה.
תמיד קראתי לסקס משחק, תמיד רציתי לשחק, תמיד רציתי להיות למעלה. תמיד הייתי זו שקבעה את החוקים וכשלא הייתה לי את האפשרות, בחרתי שלא לשתף פעולה.
במונחי שליטה אינני אבן, אינני קיר. אני לא באה ממקום של שליטה בכח או מתוך כעס. אף פעם לא הסכמתי לשלוט כשאני עצבנית, מכיוון שזו שליטה שיכולה לצאת משליטה, שליטה ששולטת בי ולא אני בעצמי. שליטתי משולה לשליטת המים; אני אגיע לכל מקום ויש לי מספיק סבלנות בשביל להכות, לשרוט, לחזק את האחיזה ברגע שהדריכות משתחררת, הגוף נרגע, העבד מפסיק לצפות למגע שמביא לי עונג מהול בכאבו. הרי זוהי ההנאה האמיתית- כאב אמיתי, לא צפוי, זורם, מציף, מנחם.
האם עובדת היותי שולטת מקפלת בתוכה את היכולת לעמוד בכאב? האם לשכב עם אדון ישתווה ללשכב עם עבד? האם תהיה הנאה? האם יהיו ניסיונות הכנעה, בין אם שלי או שלו? האם תהיה או אמורה להיות מילת ביטחון?
בעוד פחות מחודש אני מגיעה לארץ לשבועיים, פחות מאשר יותר. האם עליי לנסות אדון? האם אני עדיין אקרא מלכה והוא עדיין ייקרא אדון אם אנחנו שווים בשליטתנו?
סמנטיקה, אהבת חיי.