אחרי שהודאתי שאיני אוהבת, והבנתי שבאמת איני אוהבת, אני מרגישה שיש מקום למשהו חדש.
החזקתי את עצמי הרבה זמן, עם הלימודים, עם העבודה, עם הגוף שלי שאותו אני מעבירה סדנת חינוך מחדש.
ביום שני אני מגישה את הגרסה הסופית של התיזה שלי. ניסיתי להסביר אתמול באנגלית על מה אני כותבת, ויצא קצת מביך, כי לא מצאתי מלים. בראש הכל בסינית וכשאני מנסה לתת תיאור שטחי של הכתיבה, אני מחפשת פעלים מתאימים, משהו שקורה בעיקר בסינית, שבה לכל פעולה יש פועל משלה שמתאים לה ולהיפך. אין משחקים, או שמתאים או שלא.
אני כמעט במקום שממנו אני קופצת לשלב הבא וזה מרגיש מדהים.
אני מרגישה חופשייה ונקייה ומוכנה לאתגר הבא.
החלטתי שאני נוסעת לחופשה לפני שאחזור לארץ, בסתיו.
פיליפינים נשמע לי טוב, למרות שאני ממש לא בחורה של חול וחוף וים. אני לבנה ברמת "דמדומים" ואותי לא תמצאו תופסת צבע אלא יותר בכיוון של מי זו המוזרה הזאת עם המטרייה באמצע הקיץ? (כן, זו הייתי אני)
אז למה פיליפינים? כי הבנתי שזה חופש לשם חופש.
יש גם את תאילנד, אבל אני לא חושבת שאנחנו מתאימים.
טוב, פוש אחרון.
