בלשון ציווי!

"יותר לאט, ויותר עמוק" אני אומר לה.
"אני יודעת למצוץ, אתה יודע" היא אומרת, "אני לא צריכה שתגיד לי מה עושים".
"כמו הרבה נשים, את חושבת שאת יודעת" אני אומר, "אבל איך את יודעת?"
"גברים אמרו לי" היא אומרת בגאווה, "שאני מוצצת מצויין".
"ששיקרו לך, כדי שתמשיכי למצוץ. לרוב הגברים אין סטנדרטים" אני אומר לה, "אבל גם אם המעט שאת יודעת לעשות היה נעים למישהו, זה לא אומר שזה יהיה נעים לכולם, ובטח לא אומר שזה יהיה מספיק טוב בשבילי"
"אני הולכת הביתה" היא אומרת ונעמדת.
"תפסיקי להיות ילדה קטנה, ותלמדי לקבל ביקורת" אני אומר לה.
"מה לא בסדר במה שאני עושה?" היא שואלת
"את מתמקדת בתנועות לא נכונות, את נוגעת עם השיניים, את לא לוקחת אותו עמוק מספיק, והפה שלך לא רטוב מספיק. אני מרגיש כאילו הזין שלי נכנס לכפפת בייסבול, יותר מאשר לפה שלך".
"אתה בן זונה אמיתי, אתה יודע?"
"בוודאי" אני אומר, "ולא בגלל שאמרו לי. ואת זונה אמיתית, ואני לא צריך לשאול אם את יודעת".
"אוף איתך" היא אומרת
"אוף איתך" אני צוחק, "עכשיו שוב פעם, יותר לאט, ויותר עמוק, וכוסאאמממק אם את שוב שורטת לי את הזין עם השיניים".
"בטח עוד תכתוב על זה בבלוג שלך, יא מאניאק" היא צוחקת. (לא חשבתי על זה עד אותו הרגע, אבל למה לא).
"למה לא" אני אומר, "רעיון לא רע".
היא צוחקת ומניחה שוב את הברכיים שלה על הכרית, נשענת על הירכיים שלי, ומכניסה את הזין שלי לפה שלה, בלי לגעת בו עם הידיים.
שיפור מורגש.