מה שתגיד

החלון, שהיה מקור לסבל מזוקק מורכב מאויר מהביל וקרינה מעוורת, מלטף אותי עכשיו.

אויר קר, ממש קר, נשפך על העור הלח ממקלחת הבוקר, ואור אפור ורך מאיר את החדר.

לא מדליקה אור - נעים לי כך, באפור השקט הזה - צוננת, שלווה, רכה, מהורהרת.

עוצמת עיניים וחושבת על המקום שלי, כן יש לי מקום משלי, לשם אני שייכת, שם אתה מרשה לי רק להיות אני.

ואני הולכת לשם בהכנעה, בראש מורכן, בציפייה, בגעגוע ורעב, בריגוש גדול.

זוחלת על גחוני, מתחננת שתקח אותי לשם, שתלמד את הדרך, שתפשיט ממני את שריון המגננות ומסכות השקרים, כדי שאוכל להכנס, לעבור בפתח הצר, נקייה ועירומה - נכונה למקום שלי, נתונה בידיך.