פתאומית לעד

נתן אלתרמן הנפלא כאילו וכתב את המילים האלו בדיוק לתקופה..

כי אי אפשר יותר עם המשטר המיותר הזה כנגד חיבוקים

את הלא יודעת
כמה נחמדה את
את יודעת גם
שזה לא סתם
אוי מה זאת אומרת
משטרה מוזרת!
זה למשטרה אינו נוגע גברת!

משטרה היא משטרה
בחורה היא בחורה
איש צבא הוא איש צבא
ואהבה היא אהבה!

חבקיני חבקיני נא!
הביני הביני נא!

בעינייך זוהר
בשפתייך טוהר
זה כל כך מתוק
למרות החוק
איזו מן שלהבת
משטרה אוהבת!
כאן גבירתי המשטרה לא מתערבת!

כי משטרה היא משטרה..

קדימה אני איתך!
שם פנימה אוכיח לך!

וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה
גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא
וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך
הייתי בא להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך.

תחת כל שמיים כולנו בני אדם
חיים עם פחד בעיניים בכל גיל ובכל זמן
אם צלצלי, אני לוחש לך, אעוף אלייך כמו טיל
להציל אותך מכל הרשע, רק מי יציל אותי

שלמה ארצי

 If you want me
You can find me
Left of center
Off of the strip
In the outskirts
In the fringes
In the corner
Out of the grip
When they ask me
"What are you looking at?"
I always answer
"Nothing much" (not much)
I think they know that
I'm looking at them
I think they think
I must be out of touch
But I'm only
In the outskirts
And in the fringes
On the edge
And off the avenue
And if you want me
You can find me
Left of center
Wondering about you
I think that somehow
Somewhere inside of us
We must be similar
If not the same
So I continue
To be wanting you
Left of center
Against the grain
If you want me
You can find me
Left of center
Off of the strip
In the outskirts
In the fringes
In the corner
Out of the grip
When they ask me
"What are you looking at?"
I always answer
"Nothing much" (not much)
I think they know that
I'm looking at them
I think they think
I must be out of touch
But I'm only
In the outskirts
And in the fringes
On the edge
And off the avenue
And if you want me
You can find me
Left of center
Wondering about you
Wondering about you

יום יבוא וימצא הרגע הנכון גם אם עכשיו האפשרות נראית רחוקה כל כך...

לרגעים נדמה שאין בי עוד יכולת להכיל את הכאב של אחרים.. לרגעים נדמה שאין בנמצא מי שידע להכיל אותי.

רק להניח את הראש אני מבקשת,

לא להענש,

לא להחדר,

לא להיות כנועה או מוצלפת..

לפעמים כל מה שמתחשק לי זה להיות יפה ושותקת..

או יפה ובוכה.

השבועות האחרונים מעלים בי מחשבות שלא הכרתי בי, צורך בלתי מוסבר להתנזר, לשקוע בתמימות ילדית בלתי מוסברת, להרגיש עטופה ומוגנת.

משהו בתוכי יודע שקרב הרגע...

הצורך שיש בי להסיר את שריון הפלדה שאני נושאת עלי.... הצורך להסיר אותו הולך ונהיה כבד מהשריון עצמו.

הבלוג שלי פתוח לכולם,

גם לאלו שסתם נכנסים לכלוב כדי לבקר, כי מעולם לא הבנתי איך חוסמים את מי שלא ומעולם לא נזקקתי לסוג כזה של הגנה.

אני כותבת כאן לא מעט שנים, בתחילת הדרך אלו היו הרהורים, מחשבות ותחושות שלא ידעתי לתת להן שמות, ועם הזמן הם הפכו לשירים.

משהו נאטם ביכולת שלי להניח כאן את כולי, אולי לאור העובדה שיש כאן שלושה או ארבעה אנשים שמכירים את דמותי שמסתתרת מאחורי הסורגים וזה לכשעצמו מהווה מגבלה מטופשת לכתיבה נטולת מחשבות, כזו שפורצת כמו לבה בוערת ממרכז הלב והבטן ומתפוצצת בתפזורת של מילים על הכתב.

ועכשיו על הרכבת בדרך מ... בדרך ל...

משהו בוער בתוכי ומבקש מקום שלא קיים להניח בו את הראש, להניח בו אותי בעוד כמה שעות כשאסיים את כל ההתחייבויות ואוכל להרגיש יד שמלטפת את גופי, את שיערי, ברגעים אחרונים בסוף היום. 

והשיר הזה של שלום... כל כך ככה ... אוףףףף.

בסוף היום התיישבתי לי על אבן
זה זמן שמבקש לשקוע ולחלום
וכל אותם דברים שאת אוהבת
היו כבר אהובים עלי בסוף היום

בסוף היום הסתכלתי בעינייך
גילית לי את מראה דמותה של ילדותך
שבילי עפר לבנים שלרגלייך
בנוף חלקת הארץ שהייתה ביתך

בסוף היום אבדו לי עקבותייך
לא מוצא אותך מאז בשום מקום
זה לא מרגיש בסדר בלעדייך
וזה תמיד ברור יותר בסוף היום

" בסופו של דבר נשמות תאומות נפגשות מכיוון שיש להן את אותו מקום מחבוא "

רוברט בראולט
💙

"התשוקה היא לא מה שאתה רואה,
אלא מה שאתה מדמיין.

מי שמסוגל להרגיש,

יודע שאפשר ליהנות גם לפני שנוגעים באדם. 
המילים, המבטים, כולם מכירים את סוד הריקוד.

מי שאחוז תשוקה עושה אהבה כל הזמן, אפילו כשהוא לא עושה אהבה. כשהגופים נפגשים, זו רק הכוס העולה על גדותיה."
 
( 11 דקות פאולו קאולו).

חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות
והים למטה שכשך והכחיל מן השמש.
בשמיים פרחו עננים כמו שושני נהר
ואנחנו היינו עוד ילדות.

והייתה בנו אחת שהיו לה עיניים אהובות
וקינאנו בה כולנו עד ששכחנו,
והייתה בנו אחת בהירה וזקופת קומה
שהיו שואלים אותה בכיתה וידעה להשיב תשובות.

והייתי יוצאת בשמש אל השדה הקרוב
ואוהבת את העננים והוגה בהם סיפורים
והייתה לי שהות רבה להרהר בצער
מראשית הסתיו עד סוף הקיץ הצהוב.

דליה רביקוביץ' 

מבעד לחלון שוטף הגשם את השבילים

שדות ירוקים סופגים גשמים והאפור היום אפור מאד

ואני מדמיינת אותך כאן על הרכבת לצידי

כשכף ידך הגדולה אוספת את שלי

מיישרת קווצת שיער שובבה מעל ראשי

מלטפת,

מסמנת, 

מכתירה אותי.

אם שנים הרבה יחיה האדם
הרבה שנים יחיה
ושמח בשנים שניתנו לו כולן
כי לא ניתנו לו הרבה

וזכר את ימי החושך כולם
וזכר גם את ימות האור
אם שנים הרבה יחיה האדם
הרבה שנים יזכור

אומרים שהנחלים הולכים אל הים
ואומרים שהים לא מלא
ואני שתיתי פה וגם שם
ותמיד נשארתי צמא

אלף נשים היו לשלמה
אלף נשים זה הרבה
למה לי אלף נשים כשלמה
אם אני רק אותך רוצה

כי סובב סובב הולך הרוח
הולך אל צפון ודרום
מתי גם את ואני ננוח
בסופו של היום

אומרים וזרח השמש ובא
ואל מקומו הוא שואף
אך אני שואף לדבר אחד:
להיות קרוב לגופך

נתן זך