פתאומית לעד

לפעמים אתה עוד בן אדם
לפעמים אתה מלך של כל העולם

כשכולם מסתכלים
לפעמים אתה מת
למצוא מישהו אחד שרואה באמת

לפעמים חטאים זה קדוש
אנשים רגישים מאבדים את הראש

כבר אמרת הכל רק הלב לא שקט,

הם שומעים אבל לא מקשיבים באמת.

אושר בא והולך לפעמים
ואל הים הנהרות זורמים
בחיים צריך לעבור
בתוך מנהרה בדרך אל האור

https://music.youtube.com/watch?v=cWlTybY3oYs&feature=share

קרן כמובן 🤍

"מה נשאר לאוהבים הבודדים..

מה מלבד דמיונם האמיתי ?"

(מעין לוי בן סטון)

לילה אחרון בסיני. 

עברו 21 שנים מהפעם הקודמת

והמון כאן השתנה.

גם ה XO עבר איתנו את הגבול... 

רק אני נשארתי אצילית ואסופה 

ועמוק בפנים סוערת כמו סופה

כלבה אמיתית

אחרת מאיפה ירשתי את היכולת המושלמת לרחרח את הצעדים שלך, אפילו לפניך..

כמו כלבה הנעמדת בדלת,

ממהרת לתפוס זווית טובה ביציאה,

מכירה היטב את תנועות הגוף של אדונה המבקשות לצאת, עוד בטרם שרך נעליו, והתרומם ללכת.

וגם על זה אני אוהבת

כל כך אוהבת ♡

רַק זֹאת: לִהְיוֹת טוֹבָה בְּעֵינֶיךָ,
זַכָּה וּפְשׁוּטָה כִּימֵי הֶעָבָר,
וְאֶת קוֹמָתִי בְּטֶרֶם הֵשַׁחָה
עָקַת הַמַּשָּׂא שֶׁל נֹחַם עָקָר.

אֲזַי, הֵן אֲזַי נַפְשִׁי הַנִּפְתֶּלֶת,
נַפְשִׁי הַתּוֹעָה בִּדְרָכִים נְלוֹזוֹת
תִּלְבַּשׁ מֵחָדָשׁ אֶת שַׂלְמַת הַתְּכֵלֶת...
טוֹבָה בְּעֵינֶיךָ – רַק זֹאת!

מצאתי אותה ערופת ראש ממש כפי שהיא, כשחיטטתי בגלריה של הנייד.

לקח לי קצת יותר מרגע להזכר מתי ואיפה צולמה, אז מסתבר שמשהו כמו לפני חודשיים וחצי, באותו קרוואן מתנייד שסחבנו ללב המדבר..

יפה שקיעת שמש ללב אוהב..   

ולמה צלמתי את עצמי חתוכה? אולי כי כבר אז התחשק לי להעלות אותה לכאן ברגע של שיכרות עתירת סקס קפה וקוניאק, וקצת קוניאק בקפה, וכנראה שהעדפתי לצלם מראש בלי הראש 😉 ולחסוך ת'עריכה. 

אבל כנראה שהייתי עסוקה מדי, נסחפת לי ברוח הקדים עד ששכחתי ממנה, והנה עכשיו היא קפצה מולי באקראי ולרגע יכולתי להרגיש כמו שהייתי שם עכשיו.

בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת
לכל מבט ראשון - ניחוח הלילך
היה או לא היה - ישנם לילות כאלה
לילך היה לילו, לילו היה לא לך

נפגשו במקרה, גם מקרים יאמנו
היא הייתה עצובה, הוא שקט ושתוי
הוא אמר: תסלחי לי, מה טוב עולמנו
אם אפשר עוד לפגוש איזה פלא בדוי

היא אותו אהבה, הוא את בית המרזח
ושניהם אהבו את הלילה ברחוב
כל חצות, עת ליוום עד ביתה הירח
הוא חייך: "ליל מנוחה". היא שתקה: "לילה טוב!"

היה או לא היה - הפשר לא נודע לי
לילה היה לילו, לילו היה לא לה
בכל פגישה מקרית יש משהו פטלי
יש לחן גורלות בלב העלילה

היא אותו אהבה, הוא אהב את היין
ושניהם אהבו ללקט כוכבים
הירח אהב את שניהם, כי עדיין
הירח אוהב לאהוב אהובים

ושתקו, יראים לנפץ את השקט
רק ליטוף אישוניו מלטף את הראש
היא קינאה ביינו, כי שפתו מתנשקת
עם כוסית אדומה מחשמל ותירוש

היה או לא היה, תמימות היא או תוחלת?
על סף דלתה הצר גוועו הרבה לילות
היה או לא היה - חלום בדוי או פלא
לילו היה לא לה, לילה שלו עד כלות

הימים לא חיכו... כה חופזים בימינו
הימים, שהסכינו לחתור אל החוף
היא חשבה: מה איום ומצחיק עולמנו
אם אפשר בו עדיין כל כך לאהוב

הכל קיים רק בדמיון שלך

ושוב הלבשת את כל חלומותייך 

על עובר אורח יפה טוהר

חף מפשע וחף מאהבה

ואולי רק פעם אחרונה.... ודי ?

https://music.youtube.com/watch?v=flfaA1ErdZE&feature=share

לא, עיניה לא היו קשות מן הרגיל גם שדיה לא,
לא כל החששות עוברים עם הגיל, גם לא החלומות.
שאלתי אותה, אם היא אוהבת סרט,
בעיר גדולה מציגים הכל, הרחובות היו מלאים,
שאלתי אם גם לי נותר מקום.

צריך להתקדם מה, צריך היה לשבת.
רצוי לא להביט מי מלפני ומי מאחור,
רצוי לא לפחד ממלחמה או מאשה עוזבת,
רצוי לנוע, כי אנחנו פה, בין כה וכה...

לא, איתה לא התחתנתי, לא התגרשתי,
בוודאי לא, אתה חצי מיטה למרות הכל.
גם לו ניתן לנו קצת נצח לא היה כדאי לא,
להשאר תקוע באותו מקום.

שאלתי אותה, אם היא יודעת מה זה בכי,
בכתה קצת בנעוריה ועכשיו כבר לא בוער,
מסתירים מכתב או שיר קטן,
ליחידים מותק לבכות כשבא להם.

צריך להתקדם מה, צריך היה לשבת.
רצוי לא להביט מי מלפני ומי מאחור,
רצוי לא לפחד ממלחמה או מאישה עוזבת,
רצוי לנוע, כי אנחנו פה, בין כה וכה...

"עם השנים נהיית די חלש, עם הנשים אהבת,
עם השירים נהיית די זמר כל מה שכתבו" אמרה,
"ודאי שלא נכתבת, לא יכתבו כשלא יהיה על מה..."
בואי לא ניקח ללב, נלך לסרט,
בסרטים רק המסך זוהר.

לא עיניה לא היו קשות בטרם שהלכה
אמרה כשתישאר, כדאי לך להיזהר.
צריך להתקדם מה, צריך היה לשבת.
רצוי לא להביט מי מלפני ומי מאחור,
רצוי לא לפחד ממלחמה או מאישה עוזבת,
רצוי לנוע, כי אנחנו פה, בין כה וכה...

שלמה ארצי כמובן