סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני שנה. 19 בנובמבר 2022 בשעה 15:57

שגם כשמרגיש שצלחנו חוויה משותפת בצורה הכי מתקנת שיש 

יגיע הרגע המעורפל הזה ביום שאחרי, ותתקבל התחושה שאם משהו לא עבד לו כמו שרצה או דמיין, ארגיש את זה בכל תנועה ומגע, וכל כך אחכה לחיבוק העוטף של אחרי, כמו ילדה אבודה ומטופשת שמחפשת הוכחות לאהבה.

אחרי סקס ועוד סקס ועוד 

משובחים ותשוקתיים כל כך

ואפילו שיודעת שהייתי נאמנה לי ולנו, מופלאה, קשובה, זורמת ומאפשרת ברמות של אהבה, ארגיש ממנו אדוות של קרירות מוזרה ותחושת אשמה שאין לי קשר אליה ועדיין ארגיש את הקור החודר ואת המחשבות שלו מתרחקות ממני ונודדות למקום אחר 

 

לפעמים נדמה שמה שלא אעשה 

וכמה שלא אזרום ואהנה

משהו יחסר לתחושת השלמות שלו מהסיטואציה

(במפגשים עם פרטנרית נוספת) 

ואולי אין לי דרך לפתור את זה

ומה אם זו הנוכחות שלי בחדר 

שמפריעה 

דווקא בגלל שאכפת לו 

דווקא בגלל שהוא רוצה להבטיח שטוב לי 

כדי שיוכל להסיר אחריות ולהשתחרר 

 

 

והלוואי והוא יתחיל לראות ולהבין

שגדלתי , שאין לו מה לחשוש 

"שלא יפריע לקוצים שלו לשרוט את רגליי"

 

והכי מהכל,

אני אוהבת אותי

אוהבת אותי כמו שמעולם לא אהבתי

ובוחרת להנות ולהיות במקומות שעושים ללב שלי נעים ,  כשנעים לי בלב אני נעימה כל כך בחזרה.

 

 

 

 

לפני שנה. 27 באפריל 2022 בשעה 23:38

אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא ארע
ולא יבדיל בינו לבין ימים
ציון ואות אשר מטוב עד רע

ורק לשמש ריח של יסמין
ורק לאבן קול של לב פועם
ורק לערב צבע של תפוז
ורק לחול שפתיים מנשקות

איך אזכרנו אלמוני סתמי
איכה אשמור חסדו הפתאומי
איך אאמין שיום אחד היה
כל ניד וריח עצם מעצמי

כי כל אילן היה מפרש רוטט
ולדממה עיניים של ילדה
ולדמעות ניחוח הלבלוב
ושם העיר כשם אהבתי

 

ל. גולדברג

לפני שנתיים. 22 במרץ 2022 בשעה 2:17

ורוטבליט אחד עם המילים המדוייקות שלו..

 

יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן
עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין, לא אבין לעולם

לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת
ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי
כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד

 

 

לפני שנתיים. 1 במרץ 2022 בשעה 19:50

לרצות תשומת לב מיוחדת 

הודעות מלטפות לב 

ופינוקים של דאגה 

 

כשהחום עולה ויורד מאתמול בלילה 

והתחושה המתישה שכל הגוף מצטמרר וכואב 

וכל מה שמתחשק לי זה שהוא יחזור הביתה מוקדם

יכין לי תה וינגן לי שירים של אהבה.. 

 

 

חברה שואלת.. 

לפני שנתיים. 10 בפברואר 2022 בשעה 3:55

לא נרדמת והבטן מתכווצת

מכל המחשבות של היום ומחר

העיניים נעצמות מעייפות

וכאבי העקירה מהבוקר דופקים כמו לב שממהר

עד שנדמה שהנה הן נעצמות

ונפתחת התקווה למנוחה 

 

ושוב רעם צווחני מקפיץ 

והכאב שמתעקש

רצה למקלחת 

ויורקת דם שהצטבר 

גושים של דם שגורמים לי לתהות 

מה באמת עקרתי מתוכי

ומה אם לא רק שן בינה 

אלא כל הבינה נעקרה יחד איתה

 

חוזרת למיטה

לא מצליחה שוב לעצום 

הוואטצאפ ריק מתוכן 

ישן כמו תינוק

לא מאשר אף 

סימן של נחמה

 

לפני שנתיים. 10 בפברואר 2022 בשעה 0:27

‏"החיים הם כאב.

כל מי שאומר לך אחרת, מנסה למכור לך משהו"

 

( הנסיכה הקסומה)

לפני שנתיים. 1 בפברואר 2022 בשעה 12:37

 

כל הנסיונות העלובים

לדמות אותי נשלטת של איש אחר

 

כל הנסיונות המגוחכים 

לדמות אותי נסחפת אחרי איש אחר

 

כל הרגעים בהם אני מלקטת ריגושים

כל הרגעים אליהם אני מתכווננת בראשי

 

הכל אבוד מראש 

הכל חסר סיכוי

 

לא קיים הגבר 

שיצליח להעיר בי ניצוצות של אהבה

כמו שהוא עושה בלי להרגיש בכלל 

בלי שמץ של מאמץ

באצבעות ידיו המרפרפות על גופי ברגע של קירבה, אם בליטוף עוטף מתוך שינה וברפרוף שפתיו על שפתי השותקות בשנתן, צמאות לנשיקה. 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 1 בפברואר 2022 בשעה 0:51

שהולכת ומתבהרת 

שהולכת ומתהדקת כמו חבל סביב צווארך

מסמנת בך חריצים מחייו

חריצים מחייך

ערימת זכרונות

ושירים למגירה

 

התובנה הזו

שהולכת ומתהדקת

מביאה אותך לקצה

ומוכיחה לך שוב ושוב 

שלא קיים עוד גבר מלבדו

שיצליח לעורר בך תשוקה לחיים

 

שיצליח לחדור עד לעומק ליבך 

שידע להכיל את עוצם עלבונך 

 

שיבקש אותך 

ותהיי שלו

 

לאן שלא אפנה

אראה

שאין עוד מלבדו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 2 בדצמבר 2021 בשעה 0:39

 

הרעב הבלתי נגמר לאהבה 

זה מה שמשאיר אותי בחיים

 

המחשבה שעוד רגע

עוד שניה ממש 

אקבל סימן 

לאהבה

 

וכל דבר הוא סימן 

כשאת רוצה להמשיך ולחיות

כשאת רוצה להאמין שאת אהבה

 

דבר אלי בשירים אהובי

דבר אלי בשירים

 

 

לפני שנתיים. 21 בנובמבר 2021 בשעה 17:29

לא יכולה שלא לשים לב 

שמשהו השתנה.. 

 

גיחות אקראיות 

סימני שאלה

או סימני קריאה ערפיליים

 

כבר לא קוראת נכון בין השורות

או בין המשפטים

 

כבר לא יודעת מה הייתי בשבילך

ומה עכשיו

ואם עדיין

 

לו ידעת

כמה יראה אני מפניך

וכמה צמאה 

 

וכמה מדויק כתבה אותי רחל שפירא

אפילו שמעולם לא פגשה אותי..

 

"לו ידעת איך כל נים שבי ירא.
אני רואה את השדות סופגים גשמים,
אני שואלת את עצמי
מתי מתי יבוא יומי
להיקרא.


על מצע האדמה
תשוקה שלי הונחה.
אני שואלת את נפשי להיות ברוכה.
נותר גופי בצמאונו.
אתה יודע את חומו ותמהונו
ועוצם עלבונו..."