ואולי הוא בין השירים הנדירים שבהם התרגום והלחן עולים על המקור.
השיר המקורי של ברטולד ברכט נכתב בשפה הגרמנית, הוא נכתב כבלדה על אנשים פשוטים ועניים, חסרי ייחוד כלשהו ועל זוגיות מוצלחת ואהבה לאורך שנים, את התרגום הנאמן למקור כתב בנימין הרושובסקי, הוא שינה את שמה של האנה קאש לחנה קאש ואת בן זוגה השאיר בשם קנט כפי שנכתב על ידי ברכט.
ב 1936 תרגם אותו נתן אלתרמן עבור תיאטרון קטן בחיפה ושינה את העלילה לחלוטין, את האנה קאש השאיר בשמה המקורי ואת קנט הפך להנס. בסיפורו של אלתרמן, שאותו כינה "בלדת נמל" אנה קאש היא זונה מזונות החוף והנס הוא אימת הפרוור, פושע שהסתבך עם החוק ומוצא להורג, בבקשתו האחרונה הוא דורש לראות את אשתו היפה, אלא שמיד כשזו מתקרבת אליו הוא מוריד לה אגרוף והורג אותה, כנראה שלא יכול היה לשאת את המחשבה שהיא תמשיך לחיות בלעדיו, עניין שמאפיין מאד את כתיבתו של אלתרמן שעסק המון בענייני קנאה " ואם פעם תהיי צוחקת בלעדי במסיבת בני רעייך, תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עליך"
באותו תרגום הולחן השיר על ידי ד"ר ק. אלסברג, אך מעולם לא הוקלט והלחן אבד.
בשנת 1958 לבקשתו של אריק לביא, הולחן שוב השיר על ידי סאשה ארגוב, ועבר כמה שינויים קלים במילים, עד היום מי שמקפיד להקשיב, יוכל לשים לב שלפעמים מחליפים מילה אחת באחרת. בתרגום המחודש קוצר שמה של אנה קאש לאנקש והשיר נכלל בתקליט "כל החלומות" יחד עם "הסלע האדום", שני השירים נאסרו להשמעה בקול ישראל, האחד בגלל המילה "זונה" והשני מבחינה בטחונית.
כשאלתרמן שמע שהשיר נאסר לפרסום הוא כתב מכתב זועם למערכת "האמת היא, כי שיר זה תרגמתי לפני כעשרים־וחמש שנה ותכנו נשכח מלבי לגמרי. ברור, כי בשום פנים לא הייתי בא עכשיו לתרגמו כדי לעורר את לב הקהל העברי על גורלם הרומאנטי של גיבורי־עולם־תחתון אשר שמם הַנס וכו'. אילו ידעתי שהשיר משודר ב"קול ישראל" הייתי מבקש, כמובן, להפסיק זאת מיד. עכשיו ששיר זה הוצא מתוכניות השידור בלי התערבותי, הריני מודה ל'קול ישראל' על שחשך ממני טרחה"
נ. אלתרמן
בעיני הביצוע הטוב ביותר לשיר המוטרף הזה נמצא באותו תקליט ישן "כל החלומות" ושווה להשיג אותו כי לא ניתן למצוא אותו ביוטיוב. הביצוע השני הטוב ביותר אחריו מבצע ישראל ברייט הכה מוכשר בתכנית "ינשופים" של מודי בראון. ממש כאן בקישור המצורף.
ולמרות שאני לא מוצאת שום דבר מרגש באמת בביצוע הגרמני בלי קשר למילים שאני לא מבינה, כששיר נוגע בי אני לא צריכה להבין את המילים אלא להרגיש את התדר. כך שבעיני' המילים המטורפות של אלתרמן יחד עם הלחן המופלא של סאשה, יצרו יחד בלדה חדשה לחלוטין שבינה לבין השיר המקורי לא נותר דבר מלבד השם "אנה קאש" פלוס סיפור אהבה עני שהתחיל בבר משקאות. אבל למה שאחליט בשבילכם? תקשיבו ותחליטו לבד, מי יודע, אולי אתם דווקא תאהבו יותר את המקור.
והנה התרגום המקורי של בנימין הרשב, לאלו מכם שרוצים למצוא את ההבדלים
כאילו לא די במשחקים שמשחק איתי היקום בתקופה האחרונה, עכשיו גם הטלפון הנייד מסרב להטעין את עצמו בפתאומיות מוחלטת מהצהריים בלי לקחת בחשבון את העובדה שאין לי שום נייד חלופי באיזור, ועכשיו אחרי שכתבתי את עצמי לדעת במשך חצי שעה, החליט המחשב למחוק לי את הפוסט כמו בועת סבון שמתנפצת עוד לפני שמספיקים לגעת בה.
ואני ושומעת את הייקום בקולו האלוהי שואל אותי "נו? עדיין חושבת שהכל משתבש לטובה?"
ואני מחייכת אליו ולוחשת לו בלי מילים, בלי קול "זה לא נגדך.. אל תכעס, זה בעד עצמי, אני פשוט חייבת להמשיך ולהאמין, אתה מבין?"
אבל הוא בשלו, מנסה משהו חדש, זורק עוד אבן, חוסם עוד דרך, מתעקש להקשות.
"ועכשיו?" אני שומעת אותו שואל אותי "עדיין?"
"ועכשיו?" "ועכשיו?" "ועכשיו מה..?" "עדיין?"
ואני חורקת שיניים, עוצרת נשימה ונשארת נאמנה לחיוך ולאמונה שעוד רגע גם זה יעבור, אני יודעת, לא יכול להיות אחרת,
הוא רק בודק אותי, רוצה לראות שאני לא מתייאשת, ועוד רגע יגיע האור, הרי אין סיכוי שבעולם שהוא יאכזב מאמינה גדולה כל כך כמוני.
* מרגישה כמו הנייד שלי שהתקלקלה לו מערכת הטעינה, מנסה בכוח להטעין את עצמי במילים, באמונה, בכתיבה, בהקשבה לשירים ההם שמחבקים לי את הלב, מתמסרת לכאב, יודעת שעוד רגע הכאב ירגע וישאר רק סימן למה שקרה, ומיד אחריו, ממש אחריו, יגיע האור.
שברי את הטלויזיה ובואי נלך לישון כבר הרבה, הרבה זמן אני לא מצליח לחלום.
יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב? אתה אוהב את ה"פוזה" המלנכולית הזאת - את אומרת אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור, אתה לא יכול אחרת.
לפעמים אני שונא את הכנות שלך, אבל נדמה לי שאת צודקת, אני מחפש ומוצא את זה, כנראה שאני לא יכול אחרת.
יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף, אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב?
הריח שנשאר ממך על הכרית מנע ממני להחליף לה את הציפית בזמן שהחלפתי סדין ואת כל הציפיות האחרות,
למה ציפיתי? אתה ודאי שואל, או שאולי צוחק מרחוק, עלי ועל משחקי המילים שאני לא מצליחה להמנע מהם גם כשאני כל כך מתגעגעת אליך, נמסה ומנסה (אופסי... 😉 )
ואני באמת לא יודעת למה ציפיתי, אולי שהריח שלך ישאר עד שתחזור, אבל כמה זמן בכלל יכול להשאר ריח? זה אפילו לא ריח של אפטר שייב או של הבושם שלך, שמעולם לא טרחתי ללמוד את שמו, ואיך קרה שהפכתי כזו מכורה לריח שלך?
ופתאום אני מבינה אותך, את הרגעים האלו שבהם אתה תופס אותי סופגת את המים אחרי המקלחת ומוודא שלא אעביר חלילה פס של דיאודורנט מתחת לזרוע שהתייבשה, והפנים המאוכזבות שלך בפעמים בהם אתה לא מספיק לתפוס אותי בזמן, לא כי אני עושה לך בכוונה, אלא שאני נופלת להרגל הדי ברור הזה של המריחה.. אבל בשבילך אני משתדלת, כמעט והתרגלתי, וכשאין לי איזו פגישה בפנים או בחוץ, אבל בעיקר בבקרים של חופש או של מקלחת חמה לפני השינה, אני מותירה את הגוף שלי נקי מריחות של תמרוקים מתעתעים, יודעת שאם היה הדבר תלוי בך היית מאושר כל כך לו הייתי שוטפת את גופי במים בלבד.
פעם זה היה מעצבן אותי, כמהתי להרגיש את הריח הזה שממלא את חדר האמבטיה בניחוח של נקיון, לקח לי זמן עד שלמדתי להתרגש מזה, מהעובדה הכל כך לא ברורה, שאתה אוהב את הריח הטבעי שלי ולא של הסבון או השמפו התעשייתיים, שלא לדבר על קרם גוף שלא נגע בעור שלי כבר שנים, כי את הטעם שלי אתה רוצה להרגיש עם כל הסנפה וליקוק.. פעם זה היה מרגיז אותי, עד שלמדתי אותך וככה למדתי אותי.
אז אני בהחלט מתקלחת עם סבון ועם שמפו ומרכך אבל ממש מעט, מנוטרלת מכל ריח מרענן של דיאודורנט, ורק הבושם הילדותי ההוא שאני סוחבת עוד מגיל 14, שהוא אפילו לא בושם אלא טיפות שמן עדינות שרק אותו אתה מסוגל לנשום (או את ההוא שהיה עלי ביום החתונה שלנו ונשבר כמה ימים אחרי ברגע שלא ישכח ומעולם לא חזרתי לשים אותו מאז) טיפה קטנה אחת על העורף, כזו שכבר הפכה מזוהה איתי שנים רבות כל כך.
ועכשיו אני מבינה, ארבעה ימים בלעדיך ואני מחפשת את הריח שלך בכביסה, בין סדינים רכים ולבנים, בודקת אולי במקרה נשארה שם איזו חולצה, כי כמה זמן בכלל נשאר ריח? ואיך הפכתי מכורה כל כך לריח שלך..
