כל הלילה בכיתי בחלום, אפילו לא יודעת על מה ולמה, הייתה שם אורגיה ענקית ומתפלשת בתוך המים החמים של חמת גדר כשקולו העמוק של יהורם גאון נשמע ברקע מתפייט על מילותיו של אלתרמן, אותן אלו המתנגנות בפלייליסט החי שלי כבר שבועיים ברצף, אורה זייטנר נכנסה בבית האחרון והחליפה אותו בדיוק כשאיש גבוה שחום ושרירי מדי ניגש בחיוך ממזרי ורצה לקחת אותי איתו, אבל הגוף שלי נחרד מהמחשבה שיגע בי רק שלא היה נעים לי להיות היחידה שלא משתתפת במשחק אז עשיתי את עצמי כלא רואה והסתובבתי לכוון השני בצלילה למים החמים בריח הגופרית האהובה עלי והם עטפו אותי בחמימות של רחם רחמן, לא רציתי להרים את הראש אבל החמצן נגמר לי וכשהרמתי את הראש ראיתי את כולם מולי מתגפפים ומתנשקים בלהט היצרים, ומדורה לוהטת נפערה בתוך הלב שלי כמו לבה של הר געש מתפרץ, כל כך לא שייכת הרגשתי ולא רציתי שאף אחד יתקרב ויגע בי, אפילו לא בטעות.
כולם צחקו ושתו שמפניה ויין בגביעי זכוכית דקים וגבוהים שחלקם נפלו לתוך המים החמים אבל לאף אחד לא היה אכפת מהטביעה המלכותית שלהם ורק אני חשבתי איך אוכל לצאת את כל הדרך מבלי לדרוך על הזכוכיות ולדממם את דרכי לקור המקפיא שבחוץ.
בכל רגע מישהו אחר ניסה ללכוד אותי במבט והרגשתי כמו דגיגה שמנסה לברוח מאסופה מטורפת של דייגים, כל כך הרבה רעש היה מסביב, את רובם הגדול של האנשים הכרתי ממסעות שונים בחיי, כולם היו יפים ותוססים ונראו שמחים על באמת, ואני רק רציתי לצאת משם הכי מהר שרק אפשר אז עצמתי עיניים חזק ודמיינתי איך יהורם גאון יוצא מאחורי הרמקולים הגדולים ומגיע להציל אותי מאותה ערימה של חבר'ה על המים..
ראיתי אותו רץ לקראתי אבל זו היתה ריצה כמו בחלומות, כזו שרצים בה במקום ולא מתקדמים אפילו צעד, וזה העציב אותי והפחיד אותי כי היה ברור לי שאף אחד מאותם אלו שבמים לידי לא מבין את המצוקה המטורפת שבה אני נמצאת והייתי כל כך עצובה ושותקת..
אבל אז נזכרתי שאני יודעת לשחות מצויין בכל טמפרטורה של מים, אז סימנתי לעצמי את כיוון הסולם של היציאה וצללתי עמוק כדי לקחת תנופה חזקה שתאפשר לי להגיע עד אליו, ידעתי שככה אוכל להתרחק ולברוח בלי שירגישו, חתרתי את עצמי בכל הכוח וככל שהתרחקתי הדמעות התחילו להשפך ממני נוטפות לתוך המים החמים ונמסות בהם..
אלתרמן עמד בחוץ בקצה הסולם שאליו שחיתי, הוא עמד עטוף בחלוק רחצה עבה במיוחד ועישן סיגריה עבה מאד שנראתה כמו סיגר אבל היתה לבנה ובוהקת, הוא הכניס אותה לבין השפתיים במיומנות של שריף כדי שיוכל לפנות את שתי הידיים ולאסוף אותי באבירות של איש חכם ויודע, עטף אותי בחלוק שהחזיק ביד השניה, כאילו חיכה במיוחד שאגיע.
הקור בחוץ היה מקפיא והדמעות שנשרו לי על הלחי קפאו בתוכו כשצעדנו מחובקים למקלחות החמות. כל הדרך שתקתי, היה ברור לשנינו שנכנס לאותן המקלחות הריקות ולא משנה אם יהיו של הנשים או הגברים ואני לא הפסקתי לדמוע, אבל הפעם היו אלו דמעות של התרגשות, של אמונה באהבה, של ידיעה מוחלטת שאיש אינו מצפה ממני להיות מי שאני לא.
הוא חיכה עטוף בחלוק החם שלו עד שאתכסה היטב ואסף אותי אליו לחיבוק גדול, מרים את סנטרי כדי לפגוש את המבט, והרגשתי איך צמד אישוני כשני קרני האיל נאחז בסבך מרגוע וערגה.
לילה שלם בכיתי לתוך חלום מוזר כל כך..