פתאומית לעד

יקשיב ללב שלי כמו לקונכיה 

ולפעמים,

בפעמים בהם אני פורשת לישון קצת לפניו ומתעטפת ברכות, נודדת בין עירות לשינה, ופתאום שומעת אותו נכנס לחדר, משתדל לא להרעיש ולבסוף מתיישב על המיטה,  הלב שלי רוטט כמעט כמו בהתחלה.

ובעיניים עצומות לרווחה אני יכולה לראות כל צעד ותנועה, אפילו את הרגע הזה בו נחות עיניו עלי.

ואני תוהה מה עובר לו בראש כשכל כולי מונחת לפניו, הגבר הזה שאהוב עלי כל כך, האם הוא זוכר לי חסד נעורים.. ? גם עכשיו...? 

אחרי כל השנים ושלל שינויי הזמן שנתנו בי סימנים..

וכך, כשאני גלויה וחשופה מולו בשנתי, אני ממשיכה לתהות האם הוא אוהב את מה שרואות עיניו, האם הוא מוצא חן בכל פגמי... ולו בגלל שהם שלי, ואני שלו.

פעם טעיתי לחשוב שאלו מחשבות נשיות מדי, שגברים לא מבזבזים זמן מיותר במחשבות מהסוג הנ"ל, עד שנפגשו עיני ופגשה נפשי במילים הנוגעות האלו של גיורא פישר, והבנתי שבאהבה כמו באהבה, אין שום הבדל בין גבר לאשה.

אֲנִי יָשֵׁן.
אִשְׁתִּי מַבִּיטָה בִּי
אֲנִי חָשׁ בְּעֵינֵיהָ הַסּוֹרְקוֹת אֶת רֹאשִׁי הַקֵּרֵחַ,
בּוֹחֲנוֹת אֶת הַכְּתָמִים הַחוּמִים תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה
שֶׁהֶחְתִּים וְהִטְבִּיעַ הַזְּמַן.
אֲנִי יָשֵׁן
לִבִּי עֵר, אוֹרֵב לְאִשְׁתִּי בִּקְצֵה הַשֵּׁנָה מַמְתִּין
לִפְסַק הַדִּין שֶׁל עֵינֵיהָּ.
וְרַק לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֲנָחָה שֶׁאֵין בָּהּ כְּאֵב
וְלֹא חֲרָטָה
רָק שֶׁבֶר רוֹעֵד שֶׁל עֶרְגָּה
נִרְדָּם גַּם לִבִּי
וְנִרְגָּע.

התשוקה התמידית שבי,

כך בדיוק רציתי לחיות.

שום רגע אבוד, תחושה מלאה כבת-לויה,

אני כאן, אני עכשו, איני מצפה למאומה.

המצב הזה מזכיר דבקות,

הוא מזכיר הכרת תודה,

אפילו ביראת כבוד הוא מתחכך.

אך הוא עצמו אינו דבר אחד ויחיד מאלה, 

אפילו לא כולם.

הוא רק קים, קים, קים.

משהו מתחבר בי לנצח 

ורק לרגע זה.

והרגע הזה קיים. 

אווה קליפי

דברי אליי עכשיו, אני שומע,
את בת מזל קשת עם אופק בתולה,
התחזית שלך קשה אני יודע ,
אבל עוד אף אחד לא מת מהשפלה.

ברעד כף ידך ,שלא מצאה מנוח ,
וכמו הייתה אגרוף להגנת הגוף ,
זה לא פשוט לזכור ועוד יותר לשכוח
כי את אישה חופשית שאיחרה לעוף .

הניחי לכאב הוא לא יגבור עלייך,
בזעם מרוסק שלא נותן יותר ,
ואם תוכלי חבקי אותי בזרועותייך ,
את לא יודעת כמה רך יכול להיות פנתר.

דברי אליי עכשיו מתוך עשן הקטורת ,
דימינואנדו אחרון לפני הנעילה ,
אני הייתי מאהב אחד לחורף,
אבל עוד אף אחד לא מת מתהילה .

את לא צריכה לדאוג , הכל בסדר
אפילו יש לי זמן לצפות בכוכבים ,
זה לא הגיהינום ובטח לא גן עדן
אני רואה אותם חולפים בשקט וכבים.

אני ממתין לראות לאן תנשב הרוח ,
אולי הפסקתי להדליק נרות געגועים ,
כי אין כבר הפתעות רק פוליסות ביטוח
ולי יש לב שבור ודוקטורט במגעים .

עוד לא קבעתי מטרות, אבל אני נוסע ,
תוכלי לכתוב לי מכתבים ,בסוף אולי אחזור ,
בסמטאות צרות ,אני עכשיו נוגע
כשתיכנסי לתוך ליבי , תדליקי את האור .

את בת מזל קשת אז ודאי יודעת,
לבני מזל מאזניים יש שריטות על הכנף.
אני אוהב מי שאת, סלחי לי, רק הפעם ,
כי התרסקתי לא מעט ,אבל אני עוד עף.

דברי אליי עכשיו אני שומע ,
את לא כל כך טובה במלחמות בזק ,
התחזית שלך קשה אני יודע
אבל אף אחד לא מת מלחבק חזק .

                                     ♡ ♡ ♡

* רועי עפרוני ז"ל היה משורר מיוחד שמוכר בעיקר לחבריו.

את רוב השירים שלו העלה לפייסבוק או שלח לחברים, בשנים האחרונות התמודד באצילות וגבורה עם מחלה קשה וב 12.8.20 עזב את העולם הזה ועבר לעולם הבא. 

בשיר הזה אפשר לראות את ההשפעה מ "שיר לשירה" וחדי הבחנה יוכלו לראות שהוא מתכתב גם עם "היי שקטה" ובעיקר עם הצורך הבלתי נגמר באהבה וההתמודדות עם כאבה. ואפילו שאני בכלל דגיגה ולא מזל קשת, השיר הזה תפס אותי חזק. 

השמיים כחולים היום
ושוב ינואר בלי גשם
אני בבית
והחוץ הוא תמונה מטושטשת

חלמתי שאני בורחת
מכלוב של ציפורים או רשת
כל הלילה חיפשתי אותך

בבוקר קיבלתי אי-מייל קצר ונחמד
כתבת: "היי, איפה את?"
ולא אמרת כלום כמעט
וידעתי שאתה שם לבד

וידעתי שאף אחת
לא תפסה את המקום שלי בלב שלך
שלי בלב שלך

אני רואה לך את החלומות
ורואה ממה אתה פוחד
נשים כמוני פעם היו
שורפים על המוקד
נישקתי לך את הנשמה
ואתה לי

ואף אחת לא תתפוס את המקום שלי בלב שלך,

שלי בלב שלך ♡ 

(צרויה להב) 

" את יודעת,

חשבתי עלייך לא מעט בימים האחרונים..אם לא הייתי מתבייש להודות אז האמת שלפחות פעם בשעה עלית לי במחשבות.

איך שאני לא מסתכל על זה,

הרי שאת למעשה היחידה שבאמת יודעת עלי הכל ועדיין חושבת עלי דברים טובים.

שנים על גבי שנים של הלם קרב שלא מוכר בשום מקום,

כי אפפעם לא רציתי שירחמו עלי, וכן, אני נכה רגשית,

אולי באופן שלעולם אי אפשר יהיה לתקן.

אבל אפאחד לא באמת יודע. חוץ ממך אולי, וגם את מצליחה איכשהו למצוא בזה כל כך הרבה טוב.

אני לא יודע אם יש לך מושג אבל פגשתי נשים בחיים שלי והייתי בלא מעט מערכות יחסים קצרות וארוכות אבל באמת שמה שיש בך לא פגשתי באף אחת.

זה ממש לא קשור לאיך שאת נראית או משהו כזה..

זו אנרגיה שיש בה נשמה שמהדהדת , כשאני מרים את הראש ופוגש בעיניים שלך אני מרגיש שקוף לחלוטין.

ממש שקוף. את רואה אותי באופן מושלם.

ועכשיו, כבר ימים ארוכים שאת עוברת לי בראש, בלב ובמחשבות שבין הרגליים. אני מדמיין לפעמים איך את עוברת כאן בבית הקפה הסמוך, ואני רואה אותך לרגע וזורק סימן..

את יודעת אותי, ואת כל מה שעובר עלי..

קרעי מחשבות , גופות, חברים שנעלמים, אהבות חסרות סיכוי בדרך וכאב, כאב מפלח שאין שום דרך להסביר ואין לו שם. פשוט אין."

חושך
לא ראיתי כלום
עיניים זרות עיבדו נתונים
ניסיתי להפוך את עורי
אבל העור שבפנים דמה מדי לשלי

רציתי להדוף את השנים שעומדות בינינו
בלי להבין
שאין כלי נשק בעולם שרק מתוקף אהבתי
יכריע את הזמן

אני לא אפסיק לרצות
אני לא אפסיק לרצות
אני לא אכנע לרעיון הזה
שאי אפשר כי אי אפשר
ואי אפשר

זה עניין של הישרדות
גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר
אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר

https://youtu.be/Ta868FqJVh

יש כמה נשים שלא פגשתי מעולם, אבל אני לגמרי יכולה לראות את עצמי מתאהבת ומאבדת שליטה מולן ברגע שבו רק תגיע הזדמנות..... רונה קינן היא לגמרי אחת מהן. 

כאן שוב היא אחראית על המילים ועל הלחן ועל הביצוע המושלם. כמעט כמו בכל דבר שהמוכשרת הזו עושה. 

                      זה תמיד יותר מדי רחוק

* דני רובס

פני הגברים המטליאים עלי ברכיים
חולצה ונעל, פני הלץ, פני הטבח
פני הבדיחה בצוהב בהרות הקיץ
שמושבה על הארגז או על הפח

אלתרמן בהשפעת מלחמת העצמאות עושה ללב שלי להתרסק ולהתחבר מחדש.

ליל חֲנִיָּה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ

לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְוָדִים

לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רֵעוּת רוּחַ

בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים

נִצַּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְדוּדִים.

מי היא אותה ציפור גן העדן הנשגבת ?

האשה החופשיה והמשוחררת  ?

זו שפרשה את נוצותיה הססגוניות והרכות,

ונטשה את הכלוב ? 

זו שמסעירה אותך בימים ומלהיטה אותך בלילות ?

מי היא ?

ומה לי ולה ?