לא סתם

בטח אם הכיוון הוא סיבוב שופינג במקס סטוק או הום סנטר

בניסיון לצוד צעצועים שווים במיוחד לסשן הבא

צריך לדאוג שהיא תתלבש בהתאם למעמד

יש משהו ביכולת הזו

לתת אותה

לחלוק בה

להגיש אותה עטופה בסרט

לא דווקא מינית, לא דווקא ממקום של ניצול

אלא ממקום שבו היא יכולה לגלות רובד נוסף שלה, אחר

עמוק

רובד של התמסרות

של נתינה לשם נתינה

פשוט 

כי היא שייכת

כיף לשים את היד שלה על שלי,

להשוות גדלים

לראות איך היד שלה כולה קטנה יותר משלוש אצבעות שלי

אחרי שרואים, הפיתוי לשחק תמיד חזק יותר

להשכיב אותה מפוסקת על הגב

להחדיר אצבעות, לאט, בכח, לפעמים במהירות

להרטיט אותה מבפנים

אצבע אחת שחודרת מגרה

השניה מוסיפה לחץ

השלישית ממלאת

שלושתן מסתובבות להן, חוקרות מרחיבות

עם הרביעית מצטרפים לאט פרקי האצבעות

גורמים להתנשפויות, לאנחות

מסביב האצבעות היא לחוצה, צפופה, מתפתלת, גונחת

מתרחבת לאט

האגודל מעסה לאט את הדגדגן

וכשמגיע הזמן האגרוף כולו נבלע בתוכה

גורם לה לרחף, לשכוח מי היא, להרגיש רק את הרגע

יד גדולה, אישה קטנה

ושני אנשים מחייכים בסיפוק

נראה אותך!

היא זורקת לי

מאתגרת

לא תצליח!

היא מתחצפת, מחייכת

אוהבת להתגרות

למתוח גבולות

מרגישה איתם כל כך נוח כשהיא רחוקה, וירטואלית

אמיצה כשאין אפשרות לענישה מיידית

וכשהיא מתרגשת, כשהיא קרובה 

היא לא משתנה, אפילו מקצינה

מתחככת בכוונה

מעירה הערה שנונה, עוקצנית

כי עכשיו אין מרווח ביטחון

אין טלפון, אין מסך של מחשב

יש דם שזורם מהר יותר, יש מגע

יש תשוקה שמציפה את האוויר

ומעל לכל, יש תוצאות

מיידיות

למעשים שלה

וזה מה שהיא באמת אוהבת

הרגע הזה חמקמק ועדין

אותו רגע שבו גופך מסומן

נפשך רועדת

השליטה העצמית שלך כמעט ונעלמת

הרגע שבו צריך לדעת לעצור, לא לשבור

לדעת לתת את החיבוק המרגיע

את הליטוף שמבטיח לך שהכל בסדר

הרגע שבו את יכולה להניח ראש ולתת לדמעות שלך להספג בי

אותו רגע חמקמק

רגע לפני שאנחנו ממשיכים קדימה

תפוחים, בריאים בהרבה.

עשירים בסיבים תזונתיים

אני מתכננת לך משהו מיוחד, היא מודיעה לי

שולחת תמונות מגרות, מתגרות של הבגד המיוחד אותו היא רוצה ללבוש לסשן שלנו

זה שנבחר מתוך אין ספור מתחרים, אחרי מחשבות, התלבטויות

רצון להראות, להרשים, להשקיע

כזה שיוציא את העיניים של כל מי שיסתכל עליה

היא שגם ככה מסובבת אחריה ראשים ברחוב, גם אם היא חושבת שלא

עוטפת את עצמה כמתנה

יפה, נוצצת, מושכת

והיא מחכה לי

ברחוב הסואן 

בין הצופרים, השריקות, העיניים שנעוצות בה

המכוניות שמאיטות לידה, בטעות, בכוונה

החיוך שלה מסנוור כשאני מגיע לאסוף אותה, אחרי שנתתי לה לעמוד שם, בכוונה, הופך אותה יפה אפילו יותר

ואני כמו כולם, נועץ בה מבט רעב, מרחוק

עוצר לידה ופותח חלון

מפשיט אותה במבט ואומר רק

תסתובבי, לאט

ככה, מול כולם, תציגי את עצמך

גם אם הלחיים שלך מסמיקות

וכשאני מרוצה, הדלת נפתחת עבורה והיא יושבת לידי, מתנשמת, מחייכת

וכשהדלת נסגרת

כשכל הרחוב עדיין מביט לכיוונה בציפיה לעוד

היא עוצמת עיניים ולוקחת נשימה עמוקה, מחפשת בתוכה את האומץ

ומורידה מעצמה את כל הבגדים

זה הרגע שלי

לתת לה חיבוק גדול

ללחוש לה באוזן כמה אני גאה בה על האומץ

ולהשחיל את החגורה בין שדיה, כי על הבטיחות אנחנו לא מוותרים

אנחנו, רק מתחילים

נתינה ושייכות הם מושגים גדולים, מופשטים

כאלה שאפשר למלא לאט בתוכן, ליצוק לתוכם מציאות

האם היא שלי כשהיא נותנת לי את הגוף שלה?

האם היא שלי כשהיא מצייתת להוראות שלי?

הרי זה יכול להיות גם משחק, חוויה ולא יותר

אני מתחיל לקבל מישהי כשלי כשהיא נותנת יותר מעצמה

כשהיא משתפת בעולם הפנימי שלה

כשהיא נותנת לי את מה שיקר לה באמת

ובדרך כלל מה שיקר לכולנו באמת זה זמן

ואני, רוצה את הזמן שלה. את הנכונות שלה להגיע אלי

את הנכונות שלה לפנות יום או לילה, פשוט כי ביקשתי

להיות שלי, בשבילי, בלי מטרה מסויימת, בלי מיטה או חבלים ברקע

פשוט להיות שם, קרוב, למקרה שארצה אותה

ואז, לחזור ולחכות, עד שארצה אותה שוב

בלי חשיבות למשך הזמן שבו היא צריכה לחכות

בחיוך, בסיפוק, מתוך תחושה ברורה שגם בהמתנה היא נותנת את עצמה

יש רגע כזה בקשר בדסמי

כשהשולט מרגיש בטוח מספיק 

כשהנשלטת מתמסרת מכל הלב

הוא לא מגיע מהר הרגע הזה

לוקח לו זמן להתפתח

לעבור את השלבים הראשונים והמגושמים של ההיכרות

את הסשנים ההתחלתיים שבהם שנינו מנסים בעיקר להבין איפה אנחנו נמצאים

להגיע לרגע הזה שבו הקשר בנוי, מובנה, מובן לשנינו

כשאפשר לתקשר גם בניואנסים, להרגיש אחד את השניה

וכשהרגע הזה מגיע

זה בדיוק הזמן לגרום לה להבין

עד כמה המיניות שלה לא שייכת לה יותר, בכלל

עד כמה היא שלי

להשתמש בה כרצוני

איך שארצה

עם מי שארצה

ואין דרך טובה יותר לגרום לה להבין בדיוק את הנקודה הזו

מלהביא אותה לשחק עם אחרים...

לשלוח את עצמי להשתלמות

לשבת במלון מרכזי, יפה

ולבהות החוצה מחלון אולם הכנסים