בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא סתם

מקום לפרוק בו את כל מה שמסתובב לי בראש
לפני 4 שנים. 9 ביוני 2020 בשעה 13:10

מין אנאלי הפתיע אותי, מהיום הראשון שבו ניסיתי.

הפתיעה אותי עוצמת הרגש לה הוא גורם, עוצמת ההשפעה שיש לחדירה כזו, ולא רק פיזית אלא נפשית.

איך שדווקא משם, כשדברים נעשים נכון וברגש נדמה שהחודר אוחז ממש בנפש של הנחדר, מרים לגבהים.

איך שבצורה הזו, הפער בין כאב ובין עונג מצטמצם ובו זמנית מתרחב לאין שיעור.

 

והסקרנות תמיד הייתה בי, קיננה בי.

הרי לא יכול להיות שאני גורם לתחושות כאלה לאחרים ובו זמנית לא מבין אותן בעצמי, על עצמי.

אבל איך אנסה, הרי מכל עבר המסר הוא אחד - גברים נחדרים אינם שולטים, הם חלשים, מוחלשים.

אבל אין ולא היה שקר גדול מזה או נזק גדול מזה שגרמה תרבות הפורנו.

בסופו של דבר, בערך לפני שנה מצאתי את האומץ שלי ובשילוב של הפרטנרית הנכונה גם את הדרך להתנסות.

ונדהמתי, הבנתי מה פספסתי ועד כמה. 

נדהמתי לגלות הנאה שעליה לא חלמתי, עוצמות רגש שלא חוויתי.

ומאז רק רציתי עוד.

 

ועדיין, תמיד יש את ההפתעה כשאני משתף, מספר לפרטנרית חדשה.

את תחושת הבלבול כשאני מסביר שאני גבר, שולט, דומיננטי, שאוהב גם לחדור וגם להחדר.

ומהצד השני אני מופתע לגלות את הטאבו שיש בעניין. איך הרבה נשלטות לא רוצות, לא מעיזות, לחדור חזרה, גם כשברור כמה עונג יגרמו כתוצאה.

ולי דווקא כיף הרבה יותר, למצוא מדי פעם פרטנרית מיוחדת שנהנית גם לתת וגם לקבל. 

להתמקד בעונג הדדי, בנשימות...

 

ואם לכם יש תחושות, מחשבות, תגיבו כאן או בפרטי

איכשהו דיון דווקא מהכיוון הזה לא ראיתי...

לפני 4 שנים. 5 במאי 2020 בשעה 8:15

ממש מתחשק לי ללכת יד ביד ברחוב

לעצור בדרך בבית קפה שנראה נחמד, לשבת ולהזמין

לשתות כוס קפה או שוקו חם, להזמין גם עוגה

לצאת משם ולהמשיך ללכת, בלי מטרה חוץ מההליכה המשותפת

תוך כדי הליכה וגם בזמן שנשב הידיים שלי יעברו על גופך, יחבקו, ילטפו

נעצור מדי פעם לחיבוק ממושך, לנשיקה

בכל פעם שהעקבים שלך ינקשו על הרצפה

בכל פעם שתישעני על כיסא

בכל פעם שבה הידיים שלי יחלפו על גופך

בכל פעם בה גופך יצמד לשלי

תרגישי היטב את מה שנסתר מעיני כל מי שסביבנו, את מה שרק אנחנו יודעים

תרגישי את החבלים ההדוקים שמלופפים סביב שדייך, מחליפים את החזיה אותה השארנו מאחור

תרגישי את הפלאג שנעוץ בך היטב מאחור

תרגישי את נשיבת הרוח מתחת לחצאית הקצרה שלך שתזכיר לך את התחתונים שכבר מזמן לא שם

תרגישי את עיני העוברים ושבים נעוצות בך, חודרות את בגדיך, תדעי שהם מבינים

ואז, תשלבי את זרועך בזרועי ותצעדי איתי עוד

 

לפני 4 שנים. 22 באפריל 2020 בשעה 16:55

לא היא אומרת לי

ככה סתם פתאום

מנסה להדוף אותי ממנה

דוחפת

בועטת

מנסה להתחמק

מנסה לברוח

לא תכריח אותי היא אומרת לי

 

היא אישה חזקה, אסרטיבית, נחושה

רגילה לעמוד על שלה, רגילה לקבל את שלה

נראית נהדר בחצאית מחויטת וחולצה לבנה, מכופתרת

 

מסתכלת אלי במבט יציב ואומרת לי - לא!

 

ואני מולה, לידה, מסביבה

לא נותן לה לזוז

לא מאפשר לה לברוח

לוקח ממנה את השליטה שהיא כל כך רגילה לתחזק והופך אותה לשלי

 

היא משתוללת

צועקת

אבל היא נמוכה ממני ב-20 ס"מ לפחות ושוקלת כמעט חצי ממני

היא יכולה להשתולל כמה שהיא רוצה

היא יכולה להתנגד

היא יכולה לבעוט

זה רק מוסיף עניין

 

כשאני תופס לה יד היא מנסה להתפתל אבל מהידיים שלי היא לא תברח

מפתל יד אחת מאחורי הגב, מה שגורם לה להיצמד אלי לחיבוק 

היא מנסה להכות אותי עם השניה, לא מבינה שהיא משחקת עם היד שלה ישר לתוך היד הגדולה שלי

עכשיו שתי הידיים שלה מפותלות מאחורי הגב, אני מאחוריה מחזיק את שתיהן עם יד אחת שלי, חזק

היד השניה שלי חופשיה לטייל על הגוף שלה,

לפתוח לאט את כפתורי החולצה, לחפון את החזה,

להסיט את החצאית הצידה ולבדוק את הרטיבות בין הרגליים, תחתונים היא במילא לא לובשת כשאנחנו נפגשים...

 

שנינו מזיעים,

מתנשמים, 

מתנשפים,

הלב פועם חזק, מהר

 

היא מתפתלת בתוך האחיזה שלי,

לא מצליחה להשתחרר

אני מוליך אותה לאט ובטוח אל המיטה

כופה עליה לשים את החזה על המזרן

מחדיר רגל בין הרגליים שלה, מפריד, מפסק

היא מתנגדת, מתפתלת

אבל ה"לא" שלה שהיה תקיף בהתחלה הופך למגרה, מתגרה, לא שהוא בעצם כן

היא נוטפת

 

חודר אליה באבחה מהירה, שוקע עמוק בתוכה

היא קופצת, גונחת

היד החופשיה שלי מלווה את החדירה עם ספנק מצלצל

כמו שנכנסתי מהר, אני יצא ממנה בתנועה אחת

משאיר אותה ריקה

וחודר שוב, עמוק, חזק, מהר, היא צועקת

ושוב יוצא, משאיר אותה מבולבלת

 

הידיים שלה עדיין מפותלות מאחורי הגב, אחוזות היטב

היד השניה שלי אוספת את השיער שלה,

אני מושך את השיער שלה לאחור, גורם לה לקשת את הגב

היא לא יכולה להשתחרר

לא יכולה לזוז

לא יכולה לברוח

 

אני רטוב ממנה,

משתמש ברטיבות שלה כחומר סיכה כשאני חודר לתחת הנהדר שלה

היא צועקת מתחתי

מתפתלת

גונחת

אני לא מרפה

בועל את הישבן שלה בתנועות חזקות, קצובות, בטוחות

היא מיבבת הברות לא ברורות לתוך המזרון

 

ההתנגדות כבר לא שם,

היא נכבשה מזמן

נעלמה בערפל של כוח, חדירה וייחום

 

כשאני מרגיש שהיא שוקעת בתוך המקצב אני מחליט להפתיע,

יוצא ממנה

ובתנועה מהירה משחרר אותה והופך אותה על הגב

היא שוכבת מתנשפת 

הרגליים מפוסקות

פעורה כלפי

אני צולל אליה, עליה

נותן לה לעטוף אותי עם הידיים שלה, עם הרגליים שלה

לוקח אותה בנשיקה ארוכה

בועל אותה לאט, חזק, עמוק

וכשאני מרגיש אותה מתכווצת עלי, מתפתלת, גומרת

אני משחרר גם את עצמי

לפני 4 שנים. 12 באפריל 2020 בשעה 12:45

אני לא ממהר לשום מקום

בטח לא בתחילת קשר

כל הכיף הוא לראות, לטעום, להכיר

לדעת את הפרטנרית שלי, לאט

מרחוק

וגם ביחד

לעבור על גופה, לאט, לעומק

להרגיש כל אנחה, כל התפתלות

להבין מה, איך ואיפה גורם לה לזוז...

ולהמשיך, לאט, לאט, לדעת אותה

וללכת רחוק יותר, הרבה יותר

לאט

לפני 4 שנים. 11 באפריל 2020 בשעה 9:33

פעם בכמה ימים מגיע ריגוש כזה

יציאה מהבית!

כי לסופר מותר!

גם אם זה אומר לעמוד בתור בחוץ בין לובשי המסיכות עבור הזכות להיכנס

להלך חופשי בין המדפים האינסופיים העמוסים כל טוב

הפעם בחרתי את אחד הגדולים, מאלה שנמצאים מחוץ לעיר, ובכלל הגודל העצום יש בהם הכל מכל

ואז, תוך כדי השוטטות בין מוצרי המזון, בניסיון להשלים את הרשימה שלי

הם קרצו אלי מהמדף

קראו לי

הזכירו לי שגם בחנויות הכי בנאליות, אפשר למצוא צעצועים מעניינים... 

מעניין אם גם יתר המסתובבים שם ראו את הפוטנציאל, או שרק לי על החיוך

הדמיון שלהם על אישה יפה, מתנדנדים באוויר...

 

רק שיגמר כבר הסיפור הזה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 30 במרץ 2020 בשעה 17:31

14 ימים של בידוד 

זה מה שהיא מודיעה

14 יום

רק היא, לבד בבית

14 יום

איך היא תשרוד?

מה היא תעשה?

 

יש לה בבית את כל הצעצועים שבעולם

רוטטים

גמישים

גדולים

ומותר לה לשחק בהם

כל יום

כל היום

מול כל הפורנו שרק תרצה לראות

 

רק

 

בלי לגמור

 

אחרי הכל, בידוד זה בידוד

ולגמור, מותר רק בחיבוק :)

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 30 במרץ 2020 בשעה 13:16

שקט פה

שקט מדי

שקט שצריך להחליף בצלילים

מהסוג הנכון

המספק

לפני 4 שנים. 29 במרץ 2020 בשעה 17:27

בזמן האחרון יש לי שקט

בבניין המשרדים שלי יש מעט דלתות פתוחות

ואת כל העובדים שלי שלחתי לעבוד מהבית

בניין ריק

משרד ריק

ולי יש שם את השקט לעצמי, לחשוב, להיות, לעבוד

אפילו בלי המחשבה על הלקוחות שלפחות פעם ביום פשוט מגיעים, בלי לקבוע, בלי לחשוב שיש לי משהו אחר על הראש. אבל ברור שנורא דחוף להם וצריך לפנות להם שעה, עכשיו.

בלי כל אלה

רק שקט

 

בכל זמן אחר, במצב כזה לא הייתי עובד

מישהי הייתה מגיעה, כדי לכרוע ערומה מתחת השולחן שלי

כדי לפנות הכל מהשולחן הגדול שלי ולנצל אותו

כמיטה לאהבה

כמשהו להשען עליו בו בזמן הצלפה

כבסיס לקשירה

כשהקירות סביבנו היו בולעים את אנחותיה

את גניחותיה

את צעקותיה

ועכשיו, מי ישמע?

לא צריך אפילו להזהר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 24 במרץ 2020 בשעה 14:07

התקופה הזו רק מבהירה לי כמה אני לא רוצה להיות סגור

נעול

רוצה לצאת, להשתולל 

לחוות

להיות

ואני משתדל, במסגרת המותר והאפשר לצאת 

כי החופש שלי חשוב לי כל כך

 

ודווקא התקופה הזו 

מזכירה לי מישהי שהכרתי כאן

אותה אחת שהפנטזיה הכי גדולה שלה הייתה בדיוק זו

להיות אסירה, בביתה שלה

לא ליום או יומיים

אלא לשבועות, לחודשים

ולא דווקא רק מאחורי דלת נעולה

אלא גם בחדר, בכלוב, בארון ואפילו במזוודה

לתקופות ארוכות, ארוכות מאוד

כשהמגע החברתי היחיד שלה הוא בזמנים שבהם אבחר אני להגיע

להשתמש בה איך וכמה שארצה

 

זו הייתה אחת מאותן פעמים שאמרתי לא למישהי שבאמת רצתה קשר איתי

אחת הפעמים שבהן החלטתי שזה גבול עבורי, קו אדום

 

היום אני רק מבין עד כמה

לפני 4 שנים. 24 במרץ 2020 בשעה 8:47

זה אני או שיש הרבה יותר פעילות בכלוב עכשיו כשאנשים מחוברים לבית?