|
|
|
בואי אלי
עם הגב
תרגישי את הגוף הקטן שלך נבלע לתוך שלי
תשעיני לאחור את ראשך על חזי
ותסובבי אותו לאחור ולמעלה לנשיקה סוחפת
תביני כמה חשופה את למגע ידי שמטיילות בחופשיות על גופך
חופנות שד, חודרות מתחת לחולצה ולמטה לאורך הבטן אל הרטיבות שמציפה את התחתונים
תשקעי אלי
תצמידי את הישבן המושלם שלך אל הזקפה שלי, תרגישי כמה אני רוצה בך חזרה
תרפי
ותביני כמה את שלי
כשאנחנו רק מתחילים
אני מותיר אותה כבולה לכיסא ונשכב על המיטה
רגוע יותר, צריך לנוח אחרי העבודה הקשה
מזהיר את המוצג הקשור שלי לא לעצום עיניים אפילו לרגע, להסתכל עלי כל הזמן
שולח יד לטלפון, בודק הודעות ועונה, לאט יש לי זמן
שערה הקשור מקבע את ראשה לכיווני, לא מאפשר לה להזיז את מבטה מהמיטה
דקות ארוכות עוברות ונשמעת דפיקה בדלת
אני ניגש לפתוח בחיוך, מוסיף ספאנק אחרון, מצלצל על התחת האדום בדרכי לשם
חברה ותיקה נכנסת לחדר, הכנתי אותה מראש ועדיין היא נועצת מבט באובייקט שקשור במרכז החדר בזמן שהיא מורידה את בגדיה במהירות
היא נצמדת אלי בחושניות, בערגה
מלטפת ומנשקת, ומנושקת חזרה, בלהט
והאובייקט במרכז החדר מסמיקה בעלבון, יכולה רק לנחש מהקולות מה מתרחש מאחוריה
אני מרים אותה בידי, בנשיקה ארוכה ונושא אותה לאט אל המיטה
מטיל אותה עליה ונשכב לידה
ידי עוברות על גופה, ממששות פטמה זקורה וגוף רגיש
שתי אצבעות חודרות אליה, לאט
ואני, לא מפסיק לנשק
יורד בסדרת נשיקות לאורך גופה
מתעכב עם פי על שדיה, האחד ואז השני
וממשיך בסדרך נשקות איטית עד שהלשון שלי מתחברת לדגדגן
האישה שלפני עוצמת את עיניה מתרכז בהנאה שלה
כל גופה מתפתל, מתקמר כשלשון שלי, זריזה ומנוסה מענגת אותה בלי הפסקה
ומאחורי, אני לא צריך לסובב מבט כדי לראות את הלחיים האדומות, את העיניים שמביטות בי בתחושה של עלבון צורב
את הדמעות שנושרות אחת אחרי השניה, כשהיא לא מסוגלת להפנות ממני את מבטה
כואבת עכשיו הרבה יותר משכאבה קודם
כאב אחר, פנימי וסוחט
כשאני שומע את הגניחות מתעצמות, כשאני מרגיש את הרגליים נסגרות על ראשי
אני מרפה, מנגב את הרטיבות שעל פני על ירכיה
ועולה במהירות אל החיבוק שממתין לי, צולל לתוכה
לוקח אותה לאט, חזק
בכל התנוחות שהאובייקט שמאחורי כל כך אוהבת, כל כך רוצה
אבל על המיטה אנחנו כבר שכחנו ממנה, ממבטה הכואב, מדמעותיה
אנחנו מרוכזים זה בזו
בהנאה שלי
בהנאה שלה
באורגזמה אחרי אורגזמה
עד שאני מתפרק בתוכה, מתנשף
מוריד את ראשי לנשיקה חושנית
ונשכב לידה על המיטה, עוצם את עיני בהנאה
מרגיש את האישה היפיפיה שלצידי מחייכת בסיפוק
מלטפת את גופי, מנשקת, נוגעת
מכינה אותי לאט לאט לפעם נוספת
היום שלנו עוד ארוך...
ומולנו
היא תישאר קשורה
לא תוכל להסב את המבט
תשכח מהכאב שחוותה קודם
הכאב הפיזי שמתגמד מול הכאב שהיא חווה מכל תזוזה על המיטה
מכל נשיקה או תנועה אוהבת
מהמחזה שישאר צרוב במוחה, יבהיר לה כמה כואבת הידיעה שאני שם עם אחרת
כשהיא יודעת כמה זה מגיע לה, אחרי שנתנה את גופה לאחר
ואולי, כששנינו על המיטה נהיה מותשים ומסופקים
אחרי שעה או שתיים או שלוש של אהבה איטית
אולי אז, נתיר את החבלים
נמחה את הדמעות מעיניה
נאפשר לה לקרוס אל המיטה לידינו
לחיבוק
היא קשורה באותה תנוחה כבר שעה ארוכה
ברכיה על הכיסא המוצב במרכז החדר
שדיה מתנדנדים באוויר מעבר למשענת
ידיה ורגליה מקובעות לכיסא, לא מאפשרות לה לזוז
לברוח
להגן על עצמה מרצף החבטות אותן היא סופגת בעודי סובב סביבה
היא חיכתה לעונש הזה זמן רב
ידעה שהוא מגיע
ידעה כמה הוא מגיע לה
מאותו הרגע שבו חשפה בפני את חוסר נאמנותה
היא כבר איבדה ספירה
כל גופה אדום צועק, צורב
סימני ידיים ופסי החגורה מעטרים את שדיה החשופים, את הגב והתחת, יורדים גם לאורך ירכיה
העוצמה שלהם הייתה גדולה מהרגיל
שלולית של דמעות מעורבות בנזלת מתהווה תחתיה
משתווה רק לרטיבות הנוטפת מאברה הנפוח המגורה למרות הכאב, בגלל הכאב
כשהכאב גדול מנשוא, כשברור שכל חבטה נוספת תבקע את העור האדום
היא מרגישה את שערה נמשך לאחור, נקשר אל רתמת החבלים שעל גופה
מקבע את ראשה קדימה ללא יכולת תזוזה, עיניה צופות קדימה, אל המיטה הרחבה
לאחר רגע של שקט אני שב כשתחתוניה בידי, תוחב אותם עמוק לפיה ממלא אותו וסוגר מלמעלה עם מסקינטייפ עבה המהדק את פיה
רק האף מאפשר נשימה במצב הזה והיא עוד דומעת כשהיא מבינה שהעונש שלה עוד לא נגמר
אני יושב וכותב
עובד בבניין משרדים ריק
רוב המשרדים סגורים, מי בגלל החג, מי בגלל הסגר, חלק משתי הסיבות
אבל כאן יש עבודה בשפע
בשקט
ביום שקט אני יכול להתרכז בעבודה שלי
לשקוע לתוכה משך שעות
להוריד מהראש מטלה אחרי מטלה
לפנות את הזמן לפני שהלחץ יחזור "אחרי החגים"
החדר שקט, זמזום עדין של מזגן, נקישות האצבעות שלי על המקלדת
ומדי פעם, נשימה עמוקה של הקישוט
היא שם מהבוקר
עקודה לשולחן הגדול שלי ללא יכולת לזוז
פיה סתום, עיניה מכוסות
ורטט עדין, חלש, עולה מהביצה הסגלגלה שטמונה עמוק עמוק בתוכה
חסרת תחושת זמן
מדי פעם אני לוקח נייר סופג, מנקה את השלולית שמצטברת מתחתיה
מוסיף או מוריד אטבים מנקודות שונות בגופה
סימני הלחיצה מופיעים ודוהים מפטמותיה, שדיה ושפתי הכוס הרטוב שלה
סימנים אחרים מסמלים אטבים שהתפתלו בפנים יריכיה, על בטנה וידיה
גוררים מדי פעם התייפחויות והשתנקויות דרך מחסום הפה
ואני, מחייך
מתכופף לנשק את מצחה
מרעיד, "בטעות", את האטבעים לאורך גופה
וחוזר לעבוד
היום עוד ארוך...
יש התלבטות שעולה בכל תהליך של חינוך
כמה קשה צריך להיות העונש
כמה טוב צריך להיות הפרס
והאם, רק האם, עונשים מתקזזים מהפרסים, או שעונש בנפרד ופרס בנפרד...
וכשיש ישבן לבן שמתנוסס מולי באוויר
התשובה תמיד ברורה
קודם בא העונש ואיתו הכאב, ההתפתלויות והדמעות
וכשהעור חם למגע
כשהסימנים שנחרשו בבשר עודם אדומים
רק אז מגיע הזמן לפרס
לעונג, לאנחות, לרוך
לאורגזמה אחרי אורגזמה
ולפעמים, הכאב חוזר ומפתיע בשילוב עם העונג
כואב לא פחות
אבל, אולי, גם הוא חלק מהפרס
אפשר לאכול כי רעבים.
ואפשר להתייחס לאוכל כטקס, כערך מוסף.
אפשר לשבת במסעדה יוקרתית ולשלם הון עתק על מנה קטנטנה שמעוצבת יפה.
שם לא משלמים על האוכל עצמו, אנחנו משלמים על ההשקעה, על האווירה, על הערך המוסף שמסביב. בסוף הערב אולי נישאר רעבים אבל נשאיר טיפ נדיב, כי נהנינו.
אין כמו ארוחה זוגית, רומנטית ומושקעת כדי ליצור אווירה.
להכניס מתח לאוויר.
להוסיף ריגוש.
ובהתאם לרמת ההשקעה, עולה רמת ההנאה כשמגיעים לשלב הקינוח...
ואני? גם אני אוהב ארוחות רומנטיות ומושקעות.
אוהב להנות מהאווירה.
מהמתח.
מהריגוש.
לאכול לאט.
להנות ממגוון הטעמים והריחות.
להנות מכל מנה קטנה מעוצבת ומושקעת.
ולהזכיר לה - לא לזוז, האוכל עלול להישפך.
סוף של יום עבודה, ארוך
והיד שלי מדגדגת
תחושה של צורך רצה לי בקצות העצבים
יום שלם של הגה, מקלדת, עכבר
והיד שלי עדיין מדגדגת
עוד רגע יש אימון, ושוב המשקל עולה
ואיכשהו, יש לי תחושה
שגם אחריו
היד שלי עדיין תדגדג
אני חושב על מה שאני רוצה והמוח נסחף לאט
רוצה שתחייך כשתחשוב עלי
רוצה שגם תרעד
רוצה שתצטמרר מהמגע שלי
רוצה שתקפוץ ממנו
רוצה לשמוע אותה גונחת
רוצה לשמוע אותה צועקת
לא רוצה לחשוב, אלא פשוט לפעול, לעשות, לגעת, להרגיש
רוצה להרפות, לעצום עיניים ולהרגיש את המגע שלה בכל חלק שלי
להתמסר לחוויה, למגע, לתחושה עד שאי אפשר יותר
ואז להתמוטט יחד
להרגיש שני לבבות דופקים במהירות ונרגעים, לאט
אחרי שבוע ארוך, עמוס
אפשר לנוח
ולבדוק את מידת ההשפעה
או הזעזוע
שיש לתמונות רגליים
שלי
בבקשה
מילה אחת יחידה
זה כל שהיא מסוגלת להביע
בבקשה
היא אומרת כשכל גופה רועד על המיטה
מייחל
בבקשה
היא אומרת כשהויברטור חוזר ונוגע בדגדגן שלה
כשגופה מתקמר
כשרגליה המפוסקות, הקשורות, מנסות להיסגר
בבקשה
היא אומרת כשרגע לפני הפיצוץ שעומד להרעיד את גופה
הויברטור שוב מתרחק ממנה
עוזב אותה מיוחמת
רוטטת
כמהה למגע היא מזיזה את האגן ימינה ושמאלה
למעלה ולמטה
יודעת שהוא שם, קרוב, בדיוק בנקודה אליה היא לא יכולה להגיע
כבר 30 דקות היא מוחזקת כך
בהן היא התקרבה לקצה 18 פעמים
מול הרטט העוצמתי, שאינו יודע שובע
עיניה מכוסות
והיא קשורה, מפוסקת למיטה
אינה יודעת מי היא יותר או היכן היא
לא מבינה כמה זמן עבר
ורק מקמרת את הגב, מזיזה את האגן בתנועה מעגלית
בבקשה
היא גונחת
וכשהויברטור חוזר היא קופצת
מיללת
היא קרובה כל כך
ודווקא עכשיו, כשהיא בטוחה ששוב הוא יעלם
היא מגלה שהרטט נצמד אליה בכוח
לא מרפה
והיא מתפרקת, משתחררת בסדרה של גניחות ועוויתות
רגישה כל כך
אבל הרטט לא עוצר
לא מרפה
בבקשה
היא צועקת
מתפתלת בין החבלים האוחזים אותה
משתוללת
מזיזה את האגן בפראות
בניסיון להרחיק את הרטט מאיברה הרגיש כל כך
הרטט שעד עכשיו כה רצתה שיישאר
ועכשיו כל כך רוצה שיתרחק
אבל הוא נשאר, מהודק אליה
לא מרפה
ולפתע, היא מרגישה יד שמלטפת את שיערה
ואת הקול שעד עכשיו היה כה שקט
עונה לה
בבקשה
