המסע של חתולה והייטק

"אני יכול לגעת בעצמי?"
"לא."
פשוט. טבעי מאוד. לא מנומק ועם זאת כל-כך החלטי.
אני מתחכך בגופה העירום, מרגיש את זקפתי המיוסרת מקבלת חיים משלה, מנסה למצוא מזור באחוריה הרכים, הלבנים, הכל-כך מזמינים. הקצב גובר והתשוקה כמעט מכריעה אותי. אני כל-כך רוצה אותה, חושק בה, להתפלש, להשתפשף, להזדיין. לגמור.
היא עדיין בגבה אלי, בטוניקה אדומה ומאווררת, ישבנה העירום מופנה כלפי, קורא לי אליו. הקצב גובר, ואני מרגיש שאני עלול לגמור אם אמשיך כך. איני זוכר את הפעם האחרונה שהגעתי לרמת ריגוש כזו מחיכוך בלבד, ללא מגע "יד אדם" או גירויים חיצונים. באנחה גרונית נצמד אליה בחוזקה... ועוצר. זה היה אתמול בבוקר.

עכשיו שישי בלילה, אור לשבת. 3 בבוקר. כבר חמישה ימים שאני "מלא" ולא מורשה לגמור.
זה התחיל בשני בלילה. מלכתי ואני השתעשענו במיטה והיא ציינה בפשטות שהלילה אני לא גומר ונלך בקרוב לישון. וכך היה, על איברי הזקור ואשכי המגורים מסשן CBT סוער.
בשלישי השתעשענו לנו במשך זמן מה ועזרתי לה לענג עצמה. הצטוויתי לאונן בספירה עד 10, תוך שאשתי מפרטת באוזניה כמה חשוב לה עינוגה ורצונה. לאחר שתי ספירות הרימה מלכתי את התחתונים שלה ושלי, טפחה קלות על איברי התפוח וציוותה עלי ללכת לישון. ניסיונותי לשנות את רוע הגזרה נתקלו בחיוך אכפתי ובמשנה סדורה. "כשאתה לא משוחרר ולא גומר, אתה ממוקד, מפוקס. בי. אני אוהבת אותך ככה. ועכשיו הולכים לישון", טפחה לא-קלות על אשכי הדואבים פעם פעמיים, והסתובבה לצידה השני.

בחמישי בלילה היינו שוב במיטה.התחלתי להתחכך בירכה החלבית, החמה. ניסיתי לרמוז לה, שאולי ..., להזכיר את מקומי. אבל היא לא הייתה כל-כך בקטע.
"אפשר להתמזמז ולהשתעשע אבל בתנאי שאתה לא גומר" חייכה את חיוכה המלאכי. בעיניים קרועות הסכמתי, ספק קיוויתי שאולי לאורך השעשוע דעתה תשתנה. היא הוציאה את האצבעון ובאצבעות מיומנות פשקה את שפתייה, חושפת את גבעתה הנפוחה. אז היא כן מגורה מכל זה!

"תתחכך, אבל אל תפריע ואל תזיז אותי" נשפה. נשמתי נעתקה לה עת גופה התקמר קלות, אות לריכוז בו היא נמצאת. בריכוז ועיניים עצומות, פירטה באוזני חלק מהשינויים אותם נחיל על החוויות העתידיות שלנו, כאשר מהותם העיקרית היא בקשתי להיות בשליטתה. "הגבולות שלך יהיו הגבולות שלי במידה וזה מה שתרצה. Be careful what you wish for…" פלטה בנשיפות עת גופה המשיך להתקמר, האורגזמה מתקרבת במהירות. אני מגביר את קצב חיכוכי בגופה, ללא אפשרות לכוון את עצמי, נזהר שלא להפריע לריכוזה.
אני מריץ בראש תסריטים, מרגיש את הדופק ברקותיי. הגירוי שלי מעביר אותי למקומות אחרים, רחוקים, שונים... ואני כל-כך קרוב, ונזהר. כל-כך חושק בזו לצידי, והיא – האלוהית שלי – קרובה, חובקת, עוטפת אך בכל זאת לא מושגת... וכשיגיע הרגע לבחור – לא יהיו בי ספקות.
אני פוקח את עיני והיא צמודה אלי, מחבקת את ראשי, אוספת אותי לחיקה. הריכוז שלי לקח אותי למחוזות רחוקים, והיא מחזירה אותי אליה. אנחנו נרגעים וזורמים לשינה...
"אני מתלבטת אם לפנק אותך מחר בלילה ליום הולדתך, או להשאיר אותך חם עד אחרי הנסיעה שלך השבוע" היא לוחשת. בגמגום קל אני מודה שאעדיף לקבל את מתנתי "במזומן" 😄 ... והיה לי את כל היום לצפות ללילה, במיוחד אחרי הבוקר שהוזכר לדלעיל...

* * * * *

עדכון בוקר –... השבוע המדהים הזה נגמר מצוין, והזדכך לסשן מדהים עם הציפורים שנגמר בתרועה רמה... אני שוכב באפיסת כוחות, וכאבי שרירים (זכר לתנוחה בה התאמצתי יותר מכל) וראשי ריק.. טאבולה ראסה.
תודה לך אשתי היקרה, על המתנה המדהימה... יותר מכל ההפקות שלי גם יחד. אוהב אותך.