הרבה מדברים על הצורך של עבד במלכה, שתשלוט בו ושיעריץ אותה. כמעט לא מדברים על הצורך של המלכה בעבד, על אהבתה וחיבתה כלפי העבד שלה וההזדקקות שלה לנוכחותו בחייה.
* * * * *
התכנסות לילית דחופה. היא זו שהוציאה את בורדו מהבית. לראשונה מזה זמן מה היא בחוץ, בשעת לילה מאוחרת. מלווה ע"י שפחתה, הולכת אחריה ומוודאת שהכול כשורה. הן נוסעות לביתה של "הגדולה". "הגדולה" ידועה כאספנית כרונית של עבדים ושפחות, לכל אחד יש יעוד משלו, וכל אחד מהם משרת אותה באהבה ונתינה. ביתה הפך לאבן השואבת לתוכה את כולם.
ה"גדולה" זימנה בדחיפות ישיבה לילית.
הסיבה: אחד העבדים הותיקים הודיע שהוא עוזב.
כולן נסערות. לא מבינות מדוע אחרי 10 שנים של "עבודת קודש", תחת שרביטה של ה"גדולה" הוא עוזב. איך קיבל החלטה כזו? מיהו שיחליט דבר כזה? אותה אף אחד לא עזב! היו שהועזבו או הלכו ותמיד על ארבע חזרו. את זה כולם יודעים.
האחת סיפרה שמצא אהבה, האחרת סיפרה שהוא חולם על משפחה, השלישית אמרה שאינה מבינה
וה"גדולה" שתקה ושתקה.....היא כעסה, רתחה.
"זמנו אותו אליי" היא פקדה.
כעבור רגע הוא נכנס לחדר והופתע... למולו עמדו 5 מלכות לתפארת שמחכות לשמוע מוצא פיו.
הוא השתחווה, ה"גדולה" הניחה את ידיה על צווארו והרימה אותו מאוזנו.
"מדוע אתה עוזב?" ירתה לכיוונו.
"כי ברצוני למצוא אחת, יחידה".
"הגדולה" הרגישה את חמתה בוערת. העיפה לו סטירה חזקה "אני האחת והיחידה" התרגזה בקול גדול.
"נכון, ברצוני לחיות בזוגיות." "הגדולה" הרימה את קולה "זו אינה תוכנית כבקשתך! זו תוכנית כבקשתי! אתה חיי בעולמי" היא קימטה את מצחה....ואחר לחשה לו "אז....אתה מדבר על אהבה?" שאלה בהיסוס "כן מלכתי היחידה".
"הגדולה" הסתובבה ומהחדר יצאה בסערה. שיפחתה אחריה בצעדים קטנים. הוא נשאר עומד כמו לולב באמצע החדר ולא ידע מה לעשות, לא ידע אם מותר או אסור. המלכות חגו סביבו במעגל. מסתכלות, בוחנות, את ציפורניהן נועצות והוא זז ממקום למקום, הן בעיקר שותקות. שתיקה רועמת, כועסת. לכל אחת ריח משלה שצף ועלה באפו, האיפור מעטר את פניהן הלבנות, לבושן צמוד ושחור.
האחת חשבה לבעוט, השנייה לחנוק, השלישית לשרוט, כמעט לחרוט אות קיין לזה שמעיז את ה"גדולה" לעזוב. בורדו על הכסא התיישבה ובשקט סימנה לו לבוא.
בצעדים מהססים הגיע והתיישב על ברכיו למולה, רועד מפחד וחרדה.
"הוצאת אותי מביתי בשעה כזו מאוחרת, גרמת למהומה.....המינימום שאתה יכול זה לנקות את מגפיי". אמרה והורידה את ראשו למטה לכיוון מגפיה. הוא הריח ריח עור חדש, משכר את נפשו מעונג. לשונו החלה ללקק את עקבה והיא הורידה את הכפפות מידיה המטופחות.
היא נעצה את ציפורניה בתוך שכמו ושרטה את גבו. הוא עיקם את פרצופו והמשיך ללקק את מגפיה. היא החליפה רגל ולשונו הבריקה את המגף השני. בהינף רגל היא התרוממה והנחיתה את רגלה על גרונו ראשו נמחץ לרצפה. הוא החל נחנק ופניו התעוותו בשל חוסר החמצן.
"מי שמע דבר שכזה! עבד שעוזב את מלכתו....זהו עבד לא מחונך, לא כראוי" אמרה והרימה את רגלה מגרונו. הוא נשם. בליבו הודה לה. היא התהלכה סביבו כמו מרחפת...חושבת, מחשבת לבסוף היא התיישבה וסימנה בידה.
שיפחתה הגיעה וישרה אותו לעמידה. הוא עמד מולה בתחתונים. היא הושיטה יד לצד וכעבור רגע הונח בידה שוט. כעבור רגע הוא הונף גבוה כל כך ונחת על אשכיו.
הוא התקפל.
המלכות האחרות התיישבו, מתבוננות, צופות. בורדו קמה ממקומה והחלה מפליאה בו את זעמה. התחת שלו התכווץ והוא תמך עצמו בכסא שמא ייפול. הוא נשך את שפתיו ועיניו דמעו. בתוכו צרח מכאב אבל ידע שהיא צודקת. הוא לקח לעצמו חירות שאסור לו לקחת. "אחר" נשמע קולה לאחר רגע נדחף לידה שוט המקל. ההצלפות בערו בעורו. סימנים אדומים החלו להופיע באחוריו. אגלי זיעה צצו במצחה.
"עזרה" אמרה. שיפחתה הורידה ממנה את המעיל וחשפה מחוך שחור מבריק ומכנס שמבליט את רגליה הארוכות. "תתרומם" פקדה.
אשכיו התמלאו והזין ניסה לעמוד בחוזקה. הוא נלחץ לתוך הכלוב בו היה נעול.
"אני צריכה מפתחות!" פקדה. שפחתה הושיטה לה מפתח. "פתחי אותו שאוכל להתרשם מהחוצפן."
הוא כל כך שמח להשתחרר מעט, מגע ידיה היה נעים על עורו החשוף. מעט הפעמים שזכה למגע כל כך עדין ומתחשב.
השחרור גרם לו להקלה. בימים האחרונים הכלוב העיק עליו וגרם לו לאי נוחות רוב הזמן. היא התבוננה באשכיו המגולחים והזין שצמח פתאום למעלה. היא ידעה שהמראה מגרה אותו אבל לא ממש התעניינה בכך.
"תארזי אותו, ניקח אותו" קבעה בורדו.
חיוכו נמחה בבת אחת. הוא זכר את המוניטין שיצא לה כמלכה עקשנית. שפחתה החלה אוספת את דברי מלכתה. בורדו ישבה על כסא המלכות, מציתה סיגריה ארוכה, ממתינה, מסדרת את בגדיה וכפפותיה. על אותו כסא תמיד ישבה מלכתו. בורדו התבוננה בשתיקה רועמת בשפחתה הקטנה מפזזת אנה ואנה. לפתע נכנס ארגז ענקי לחדר. בורדו יצאה. עכשיו הבין הכול.......
הוא החליף מלכה.
הוא מובל כחפץ בתא המטען, ערום ומפוחד. מה היא תעשה בו?
כעבור מס' מטרים. הרכב נעצר. היא יצאה מהאוטו וסימנה לנהג שיפתח את התיבה.
הוא יצא מתוכה כמו נולד שוב לאור. קרניים ראשונות של אור בוקר חמים ומלטף צצו מעליהם.
שפחתה הגישה לו תיק.
"....אל תחזור...אם כן זה לתמיד..." אמרה לו בנחישות וחזרה לאוטו.
השפחה הסתכלה בעיניו וחייכה "היא האהבה שלי מלבדה אין לי כלום!" אמרה והלכה.
הוא נשאר לעמוד באמצע הכביש. בקרחת יער, עירום.
לפני 15 שנים. 23 ביולי 2009 בשעה 19:33
