התעוררתי משינה, מרגיש את גופה החם מתרפק על שלי מתחת לשמיכה.
"יופי. אתה מלא" היא לחשה באוזני בהתפעלות מעושה, חופנת את אשכי הכבדים והמלאים.
"מצוין. זה בדיוק מתאים לי לקראת הנסיעה שלנו ללונדון" אמרה וטפחה על האשכים ביד פתוחה מספר פעמים,
מסמנת לי באצבעותיה לשמור את רגלי מפוסקות היטב.
"לא התרוקנתי כבר כמה ימים" השבתי בחירוק שיניים. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת מאוד (מפתיע מאוד שהיא ערה בשעה זו) אבל לא מספיק מוקדם כדי שהילדים לא יתעוררו מרעש חריג או פתאומי.
"מה זאת אומרת? עשינו סקס בשני לא?" שאלה במעין תמימות, תוך שהיא מלטפת את איברי הזקור, מנצלת את זקפת הבוקר החזקה. "בשישי מלכתי. מאז לא עשינו"
"התרגלת לטוב יקירי. יש לך הרבה מזל, כלבלב שלי, שאני אוהבת את האורגזמות שלי ושלך יחד. לא כל אחד מקבל את הפריבילגיה לגמור 2-3 פעמים בשבוע. אני מתחילה לחשוב שאתה לא מעריך את זה מספיק, ואולי צריך לצמצם את זה"
היא סננה במתק שפתיים באוזני, מושכת את הזין התפוח, מצליפה בציפורניה האדומות על הכיפה, צובטת אותה פה ושם.
"אולי צריך להפסיק. אתה שוכח שאתה פה בשבילי, להנאתי. אתה תגמור רק כשאני מאשרת. אני אוהבת אותך ככה חם ומלא. אתה מאוד קשוב לצרכי ככה".
הצליפות של הציפורניים נמשכו - הזין נמשך הצידה בין שתי אצבעות, מאפשר גישה נוחה לאשכים הכבדים, עליהם צלפו הציפורניים כשלא צלפו על הכיפה המאדימה.
"אתה מבין, מחר אנחנו נוסעים ללונדון, ומעניין איזה הרפתקאות יעברו עלינו שם. אולי...יהיה משהו מעניין" המתיקה,
והרגשתי את ציפורן הזרת מפלסת לאיטה את דרכה פנימה, חודרת לשופכה.
"ואם יהיה מעניין, נראה איך ומתי נשחרר אותך. אם יהיה פחות מעניין – כנראה שתשחרר, אבל צפה למחיר"
הצריבה גוברת עת אני עושה כל מאמץ לא לזוז וחורק שיניים בכדי לא ליבב.
"מצוין כלבלב שלי. תמשיך ככה. אני אוהבת אותך כמו שאתה. אתה צריך להעריך את זה ואת היחס המועדף שאתה מקבל.
לא ארצה להחליף אותך במישהו אחר" לחשה באוזני, שומע אותה מחייכת.
כל-כך חם, רוצה, חושק, מתגעגע. האצבעות שלה מענגות ומענישות כאחד, אני מתחכך על ירכה בתחינה, מנסה לגנוב
מעט מגע, רק שהיא מנתקת מגע. היא מסתובבת אלי בגבה העירום, מורידה מעט את תחתוניה.
"עלה עלי, רוצה להרגיש אותך" היא נשכבת על בטנה ואני עליה, משפשף את הזין בתחת הדשן מנסה להחליק כלפי מטה.
"לא, רק כאן" היא מתקנת אותי, גוזרת עלי לחכך אותו "על ריק" בשביל התחת שלה.
גם זה לא מעט במצבי ואני מרגיש משהו מתקרב בחלציי ומייד עוצר.
"עצרת? טוב. עכשיו אני הולכת לנמנם עוד קצת. לך תסדר את הבית ותכין מה שצריך" היא עוצרת אותי מייד עם התנופה המחודשת.
"עוד קצת בבקשה" אני מתחנן על נפשי (ועל עוד כמה דברים).
"לא. אני רוצה אותך חם לנסיעה. רוצה אותך שלי. תתלבש. ועוד דבר – היום שעה עם הרינג שלך אחרי שאלך מהבית בבוקר. אני לא רוצה שתחשוב אפילו על לגעת בזמן שאתה מוריד לנו חומר לנסיעה" אמרה תוך הסתובבות לצד השני והתכרבלות
חתולית בשמיכה "וחסר לך שתיגע – זה שלי, ורק שלי".
ואני – מחכה ללונדון. ולא שיש לי אשליות בקשר ללונדון.... 😄
המשך יבוא.
לפני 14 שנים. 27 בנובמבר 2009 בשעה 1:48
