המסע של חתולה והייטק

פאמיליאריות. מדהים עד כמה זה פשוט עושה את ההבדל.

כשבאנו למסיבה הראשונה שלנו, לפני קצת יותר מחצי שנה, עם שני זוגות חברים שדי בקושי הכרנו, הרגשנו די מחוץ לעסק. מעט מאוד הכרות והכרה, עומדים בצד, בשוליים, מסתודדים יחד. הביישן בינינו נאלם לו בעוד האמיצה יותר עשתה צעדים ראשונים לקראת חיברות עם אנשי המסיבה.

מאז עברו מים רבים בירדן. היום, חוזרים מהמסיבה במצב רוח מרומם, מרגישים שהפכנו מסרדינים לדגי טונה, הכל בדרך להפוך לכרישוני מסיבות מדופלמים.

סיבוב השלומים והפרידה היה ארוך באופן מפתיע ופשוט ... מענג (For the lack of a better word).
היתה לנו מסיבה פיצוץ וכל כך נהנו. וכן כנראה שהפמיליאריות עושה את ההבדל, או שבעצם הכל נתון במגף המרהיב של החתולה שהיווה אבן שואבת ללא מעט שיחות 😄

רצינו כמה תודות כי זה זמן מעולה לזה. אף פעם לא עשינו את זה ואנחנו כבר מסטולים מעייפות (אני קם עוד שעתיים לגמדים שלנו). אז,
למארחת המקסימה והשופעת,
למלכה האם הנהדרת (אוהבים מאוד מאוד),
ל"אח הקטן" הגדול שלה (שמתגלה כאיש שיחה מרתק),
לחברות הנהדרות שטורחות להמשיך להכיר ולחבר,
למחלקת הממתקים המקסימה והמשקיענית,
לחברים הותיקים והטובים שאותם לא ראינו זמן רב,
לקבועים על הבר (מצטערים שלא אמרנו שלום, אבל הייתם עסוקים לכם בחגיגות),
לאלה שבאו במיוחד לפגוש אותנו (זה עשה ממש כיף ומאוד מחמיא),
לאלה שלא באו בשבילנו אבל נפגשנו סוף-סוף (זו הייתה הפתעה נעימה)
ולכל האחרים שאמרו מילה או יותר, הציגו את עצמם ונהננו מאוד בחברתם.
כמובן נשיקות לברמן המסוקס...

בקיצור – היה לנו שוס. היינו, התמנגלנו, רקדנו ונהנו. המסקנה? קודם כל להכיר כמה שיותר כי זה פשוט עושה את זה כל-כך כיף. וכמובן, לנעול מגפיים ממש שוות (ועל כך בהמשך....)

* הערת סופר – אם שכחנו מישהי או מישהו אנחנו ממש מתנצלים. לא בכוונה :-)