אני חולת מגפיים.
אילו יכולתי הייתי ישנה איתן
לא סתם מגפיים...יפות, גבוהות, סקסיות, עם עקב גבוה, כאלה שכשאני מסתכלת במראה אני חושבת שאני הכי סקסית . יש לי כמעט 30 זוגות מגפיים, חלקן לא ראו אור יום מעולם. בכל אחת אני מאוהבת קשות. למזלי אני נשואה לגבר שיש לו בוט- פטיש שמטפל ומטפח את האוסף שלי ולכן כל פעם שאני חוזרת עם קופסא חדשה הביתה הוא מתרגש יותר ממני.
לעניינו....הלכתי לחנות נעליים היום. סוף עונה עבורי זה לונה פארק של מגפיים. הבן של בעל החנות קיבל אותי. אפשר לעזור לך שאל...חשבתי שמצבי כל כך חמור...אין ישועה.
"כן אני רוצה למדוד את אלו.." מגפיים שחורות גבוהות בעלות שפיץ מחודד, אבזם קלאסי וריצ'-רץ שלא נגמר. "כבר" הוא חזר. נעמד מעליי עם הזוג בידיו וחיכה שאתכופף. הסתכלתי בעיניו.... ומיד הוא ירד על ברכיו וחלץ באבירות את מגפיי והחל מודד לי את החדשות....המוכרת שאלה אם אני מעוניינת בזוג נוסף....ב ר ו ר ש כ ן. היא רצה ישר למחסן וחזרה עם זוג נוסף.
למראה המגף החדש עיניי נצצו...שוב פעם הרגשתי מאוהבת.
הבן הסתכל עליי ועיניו נתקעו על רגליי. הוא פלט "בשביל רגל כמו שלך עשו את המגף הזה." הבטתי בו וחייכתי. אני יודעת הודיתי בליבי. שוב הוריד את מגף ומדד לי אחד נוסף. נגע, מישש את האבזם, החלק את התפר. נעמדתי מעליו. הוא השפיל מבטו למגפיי. "הרגל אהההה ...המגף כל כך מהממם שאני נמס פה". התחיל להיות לי חם כל כך.
לבסוף קניתי את המגף השני. יצאתי מהחנות התקשרתי להייטק שלי "מותק אני מביאה הביתה מגף חדש...ממש יצירת מופת.
לפני 14 שנים. 28 בדצמבר 2009 בשעה 19:53
