עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

זהו, הכל כמעט סגור...אני נוסעת. דיברתי עם סיימון אתמול בטלפון...איזה חמוד...הוא מיד זיהה את הקול שלי..."אני לא מכיר עוד אף אחד עם המבטא המוזר שלך"...הוא תמיד צוחק על האנגלית המוזרה שלי מן שילוב בין מבטא ישראלי לקנדי...סיכמנו ששנינו נחפש בשבילי כרטיס טיסה זול ונדמה לי שמצאתי אחד ממש טוב לשבוע הבא. מה שנשאר זה רק להודיע לו ולהזמין טיסה.

כבר הודעתי בעבודה...לא שהם היו מרוצים, אבל הם אף פעם לא מרוצים משום דבר שאני עושה...ובכל זאת אני ממשיכה לעבוד כאן...לכו תבינו...

חזרה לסיימון...נפגשנו בדהרמסלה, או בז'רגון הישראלי המקומי "דהרמסטלה" מקום מושבה של הממשלה הטיבטית הגולה בהרי ההימליה שבהודו הרחוקה. היה לי בית מקסים בלב היער לא רחוק ממרכז "טושיטה" לבודהיזם טיבטי. החלטתי להצתרף לקורס בודהיזם טיבטי במרכז. הקורס היה בן 10 ימים ובשתיקה.

את סיימון היה קשה לפספס – אנגלי ג'ינג'י – בן 19 - דומה שתי טיפות מים לקריקטורה של טיניטין...הדמות המצויירת של הנער הצרפתי. ילד מתוק...שאיכשהו למרות השתיקה...הוא לא הפסיק לדבר. אני והוא התחברנו אוטומטית...נראה לי שהוא ראה בי מעין דמות אם/אחות גדולה – ואותי הוא פשוט נורא הצחיק...והזכיר לי באיזשהו מקום את פיליפ...האקס המיתולוגי הנזכר.

אחר כך המשכנו ביחד לקשמיר וללה...עם עוד שני ישראלים שפגשנו בדרך. היינו ישנים מחובקים בלילה והייתי מאכילה אותו בכפית...עד שמאור הבחור הישראלי שהיה איתנו היה חייב להגיד משהו שהביך את סיימון וגרם לו לנסות להתנהג בצורה יותר בוגרת...אבל זה נמשך רק כל עוד מאור היה בסביבה. כשהיינו ביחד שנינו הייתה תמיד הרמוניה וחום ואהבה...

עכשיו, בדרך כלל, מההיכרות שלי עם האנגלים...ומשום מה היו לי המון חברים מהארץ הלוטה בערפילים...הם בדרך כלל טיפוסים די קרירים. אבל לא סיימון הוא כמו גור חתלתולים ... אולי זה בגלל השיער הג'ינג'י – אולי זה בגלל שהוא פשוט כזה. אבל הכי כיף בעולם זה לחבק אותו וללטף אותו ולעשות לו "נעימים"...אני לא אכחיש שהיה מתח מיני...הרי בכל זאת. אני אישה והוא גבר...ולמרות הפרש הגיליים עדיין שנינו אנשים מאוד מיניים.

דיברנו על זה, ניתחנו את זה מכל הצדדים...אני הייתי צוחקת עליו שהיה עומד לו ממשב הרוח...והוא היה אומר לי "מה את רוצה...אני בן 19"...אבל בסך הכל היה נפלא ביחד דאגנו אחד לשניה ואהבנו נורא – כמו אחים...עם קצת מחשבות על גילוי אריות...יהיה כל כך טוב לראות אותו שוב, לחבק אותו חזק...מקווה שהוא לא השתנה הרבה...מקווה שהוא לא ישתנה אף פעם.

לונדון חכי לי...אני בדרך...