עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

אין לי שום דבר מעניין לספר הבוקר. סתם עוד יום להעביר עד שאני נוסעת ללונדון. מסתכלת כל רגע על השעון בשאיפה שהזמן יעבור כבר...ואני אהיה שם. מוזר איך אנחנו מבלים כמעט את כל חיינו בציפיות (ואצלי גם הרבה בפנטזיות) על העתיד. במחשבות, תהיות...וחרטות על העבר...וכמעט ולא נמצאים ב"כאן ובעכשיו" – כלומר בהווה.

המורה שלי לרייקי היה אומר "העבר הוא בית קברות, העתיד לא קרה עדיין – מה שנותר לנו הוא ההווה." אבל איך אפשר בכלל לחוות את ההווה הרי ברגע שאנו מודעים אליו הוא כבר לא כאן...ברגע שאנו מנסים לתפוס את הרגע הוא כבר חלף...

בכל מקרה ההווה כרגע הוא די סטנדרטי...בוקר ואני יושבת ומפנטזת על לונדון...בעתיד...ועל פיליפ...העבר.