עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

אולי נפגשנו פעם בגילגול קודם...ודפקנו איכשהו את הקרמה שלנו בנושא תיקשורת...אחרת באמת קשה להבין איך שני אנשים יכולים לתקשר זה עם זו בצורה כל-כך קלוקלת. מערכת היחסים הזאת שלי ושל פיליפ עברה כל כך הרבה ניתוחים ואנליזות...ועדיין אנחנו לא מבינים זו את זה - באופן בסיסי.

בהתחלה חשבתי שזה מחסום השפה. בסך הכל, אנגלית היא לא שפת האם שלי והוא מדבר בערך שלוש וחצי מילים בעיברית. אבל יודע לענות בצורה מדוייקת על השאלה..."מה השעה?" הוא האדם היחיד שראיתי מסתובב בהודו עם שעון. זו פעם ראשונה שהייתה לי מערכת יחסים רומנטית עם מישהו שהוא לא דובר עיברית. באופן עקרוני אני לא מתה על גברים ישראליים. יש לי קושי עם מצואיזים, שובינזם ויהירות. וכל פוזת ה"גיבור בצבא ההגנה" לא לגמרי עושה לי את זה. כך שאני מוצאת את עצמי בשנים האחרונות יותר ויותר עם אנשים שלא נולדו או לא גדלו במדינת ישראל.

האמת הרומן שלי עם פיל מתחיל שוב בארץ הצ'אי והצ'פאטי....אני יושבת לי בחדר בדלהי ואוכלת פיצה האט (שגרמה לי להרעלת הקיבה הכי קשה שהייתה לי בחיים – אבל זה כבר סיפור אחר ובפעם אחרת יסופר...) עם שתי בנות מדהימות. אחת אוסטרלית כבת 35 ,מורה ליוגה ורקדנית בלט קלאסי בעברה. ואחת יפיפה ספרדית גם בערך באותו הגיל...ומה כבר יכולות שלוש בנות לדסקס בחדר ממוזג על גבי מגש פיצה עם חום של 40 מעלות צלסיוס בחוץ. נו, טוב שניחשתם ...בנים.

והיה לבנות די הרבה להגיד בנושא. הנסיון שלי כלל עד אז בעיקר גברים ישראליים ולא חשבתי שיש הבדל קיצוני בין הגישה הבסיסית שלהם...לגישה של גברים בשאר המקומות בעולם. מסתבר שטעיתי בגדול. אז בנות אם אתן תוהות למה הגבר שלכן מסתובב והולך לשון ברגע שהוא גומר..ולא מביא לכן ארוחת בוקר למיטה, ולא אומר לכן כמה שאתן יפות...אז מסתבר שזה בעיקר עניין של חינוך ותרבות. לפי מדד סטייסי ואלן...הישראלים הם באמת הכי גרועים וככל שהם צעירים יותר וקרובים יותר לחינוך הצבאי שלהם...הם יותר בהמות.

האוסטרלים גם כן די דומים בגישה שלהם...וכך גם האמריקאים. אבל מאהב אירופאי זה עולם אחר. הוא מפנק ומתחשב...ואפילו עם מדובר בסטוץ של לילה הוא יחבק אותך עד שתרדמי ובבוקר למחרת הוא יביא לך קפה למיטה. כמובן שמדובר כאן בהכללה גסה אבל באופן עקרוני...אני למדתי על בשרי שאכן יש בזה משהו. האירופאים מתייחסים לנשים שלהם בהרבה יותר כבוד והערכה...הם סבלניים הרבה יותר, הרבה פחות לחוצים, הרבה יותר רגישים ומתחשבים...בכל מקרה באותו הרגע החלטתי שאני חייבת לנסות להיות עם גבר אירופאי.

את פיליפ פגשתי על הגנגס ברשיקש...הגנגס הוא נהר קדוש. האגדה אומרת שמי שרוחץ בגנגס נשטפים מעליו כל חטאיו. אני טיילתי באותו הזמן עם סוון – רופא גרמני וחובב יוגה. החלטנו לצאת לרפטינג בנהר הקדוש ופיליפ היה איתנו באותה הסירה...מכאן התחילה מערכת יחסים סבוכה ופתלתלה ....

התחלנו בתור ידידים...לי היה ברור תמיד שהוא היה רוצה יותר. אבל בעצם אני תמיד חושבת שכל גבר שנמצא בסביבתי חייב להכבש באופן כמעט אוטומטי על ידי היופי החיצוני והקסם האישי שלי. יכול להיות שוב...שהכל נובע כאן משחצנות ומעודף בטחון עצמי...וכבר כתבתי כאן שאני אוהבת את עצמי יותר מכל אחד אחר שהכרתי...ומחפשת את האיש שיצליח לאהוב אותי באותה המידה.

בכל מקרה הקשר התקרב...ואחרי חודש של אימוני יוגה אינטנסיביים יחד – הרגשתי שאנחנו חברים הכי טובים. הייתי מוכנה לעשות הכל למענו...הוא הצחיק אותי נורא. ואז חשבתי שזה יהיה זמן טוב לשדרג את מערכת היחסים ביננו. פיליפ תמיד נתן לי להרגיש שזה מה שהוא היה רוצה. הוא מעולם לא ניסה לגעת או להגיד במילים את מה שהוא מרגיש. נימוסים אנגליים הם דבר נפלא. אבל הוא הסתכל בי במבטים מעריצים שאצלי לא השאירו בי מקום לספק. אחר כך הוא גם אישר את זה שמהרגע הראשון שהוא ראה אותי הוא ידע שאני אהבת חייו ...אבל אז הכל התחיל להסתבך.

להתחיל קשר בחדר בגסט האוס הודי זו משימה כמעט בלתי אפשרית...כל העולם שלך הוא חדר עם מיטה...ובמקרה הטוב עם שירותים ומקלחת צמודים. ברישקש עוד היו לנו המון אנשים שהכרנו אבל כשהמשכנו הלאה לורנסי...היינו רק שנינו לבד...אחד על אחד...בלי אף אחד מלבדנו...זה אינטנסיבי, זה מטורף, זה 24/7 ויותר מזה...הדקות היחידות שבהן הייתי לבד הן אלו שביליתי בשירותים.

אולי זה אפשרי אחרי שנמצאים שנים ביחד עם מישהו...אבל זו מכת מוות בשביל התחלה של קשר.

תיקשרנו בצורה הגרועה ביותר האפשרית...לא רבנו...אבל השתיקות היו מעיקות...בסוף החלטנו שהוא ממשיך לגואה...לארץ המסיבות והסמים ואני...אבוי לי...נסעתי למקום אחר לגמרי...נרשמתי לקורס
וי-פסנה (מדיטציה של 10 ימים בשתיקה ועינויים) בראג'יסטן.

יצאתי משם כמעט מוארת כשקיבלתי את המייל מפיליפ שהוא מתגעגע בטירוף וביקש שאני אגיע לגואה...טיילתי עוד כמה שבועות ברגיסטאן המדברית והקסומה עד שהדרמתי אל החוף. שם הוא גר בבית עם עוד בחורה אירופאית ובחור אמריקאי...בית עם שני חדרים בלי דלת בינהם...מטונף ומלוכלך...בלי שירותים ומקלחת...ואני בחוסר חוכמה הסכמתי לגור בתנאים הלא אנושיים הללו רק בשביל להיות עם אהוב ליבי.

כמובן שזה לא הסתדר – אני סבלתי...פתאום גיליתי שיש לי גם סקביאס וגירד לי כל הגוף...שוב לא תיקשרנו ...מוזר איך שני אנשים שהסתדרו כל-כך טוב בתור חברים אפלטוניים...מפסיקים לתקשר ברגע שהם מתחילים לשכב...שוב נפרדנו...שוב נשבר לי הלב...על החוף הים היפה ביותר בעולם ואני לא יכולה לראות את כל היופי שמסביב כי הכאב שבפנים מעפיל על הכל.

ועכשיו – רטרו – פעם שלישית בלונדון...אולי נצליח להחזיר את הגלגל אחורה ולהיות שוב החברים הכי טובים...