אני יודעת שבפוסטים האחרונים אני באמת כותבת מעט מאוד בנושאי בדס"מ...ויותר על דברים אחרים ואנסה לעדכן את הקוראים היותר ותיקים שלי שהתרגלו לחומר קצת אחר, במהות השינוי.
ובכן...מעשה שהיה כך היה: היו הייתה פעם נסיכה בודדה שחיפשה לה נסיך...חיפשה, חיפשה, חיפשה...והיה לה קשה והיא בכתה הרבה והעבירה גם ליילות רבים לבדה עם הפנטזיות הבדס"מיות שלה.
ואז הוא בא...והוא היה מדהים בדיוק כמו שחשבה שהוא יהיה. והם הגשימו את הפנטזיות שלהם ביחד...והיו מאושרים. אבל היו כמה בעיות קטנות. הבעיה הראשונה הייתה, שהוא (כמו כל הנסיכים באגדות) חי בארץ רחוקה, רחוקה. ועל הבעיה הזאת הם הצליחו להתגבר די בקלות....
וכך מצאתי את עצמי אורזת את מטלטלי, מקפלת את דירתי הצנועה...ועוברת לגור בארץ "לעולם לא" ...שמעבר לאוקניוס האטלנטי.
...אבל את החלק הזה של הסיפור רובכם מכירים...ואם חשבתם שזה הסוף...אז כמובן שטעיתים.
...נכון...ניחשתם,...זו הייתה רק התחלת הסיפור. אך בדיוק באותו הזמן התחלתי לעבוד, מצאת החמה עד צאת הנשמה, בעבודה קשה ותובענית שכל קשר בינה לבין רומנטיקה הוא מקרי בהחלט...והזנחתי אתכם קוראי היקרים (מקווה שתסלחו לי)...והאמת...קוצר הזמן לא הייתה הסיבה היחידה. מיני מחלוקות וצרות התגלעו בקן הרומטי שלנו. וחלקן בגלל הבדס"ם וחלקן אף קשורות לבלוג הזה. והחלטתי שאם זה נושא לצרות – והיו צרות למכביר – אז עדיף לגנוז אותו ולשים אותו בפינה עד שיגיעו ימים שקטים יותר.
בינתיים לצערינו הרב...עם מותו של הבלוג מת כמעט הבדס"מ במערכת היחסים שלי ושל שטן...אכן היו עוד כמה נסיונות (בעיקר מצד שטן) לשסנים...ואני חייבת לציין שהם היו מאוד מהנים...אך לצערי מסיבות שאינן ברורות אפילו לי – נעשיתי קצת חסרת יצירתיות ודמיון. שטן הוא עדיין הכי מדהים שלי בעולם, אבל כאילו המוח שלי, שפעם לא הפסיק לחשוב מחשבות זימה, התייבש מרעיונות יצירתיים.
אז עשיתי החלטה להחיות את הבלוג (שטן עדיין לא עלה על זה ...) ועכשיו אנחנו שוב נמצאים רחוק זה מזה. אני בארצות הכפור והקרח והוא בינתיים בעולם השלישי – ויעברו עוד מספר שבועות עד לאיחוד המחודש...מקווה שעד אז יעלו מוחי הקודח מספר רעיונות יצירתיים...
לפני 19 שנים. 20 בספטמבר 2005 בשעה 4:49