עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

ושוב אני כותבת...התגעגעתי...קשה לי להתנתק, ולמרות שאני בכלל לא בטוחה עד כמה אני מחוברת לעולם הבדס"ם, או אם יש כאן מישהו שבכלל קורא אותי...מלבד אולי כמה קוראים נאמנים קבועים...תודה לים על התגובות והפירגון האיןסופי ול – Being שתמיד הראה תמיכה...זה כיף נורא שיש כאלו חברים וריטואלים שכותבים ומגיבים. ונראה לי שאולי רק בגללכם אני חוזרת לכאן שוב ושוב...נפשות תאומות שאני מרגישה כאילו אתם ממש חברים שלי.

אז כנראה שאני נשארת כאן, עם או בלי קשר לבדס"מ. למרות שאני חושבת שהעולם שלי יהיה גם שלם לגמרי במערכת יחסים ונילית בתכלית...אבל מי יודע מה צופן העתיד, אולי עתידים להיות שינויים...אבל כרגע אני מתגעגעת לשטן המדהים שלי, הנמצא אי שם מעבר לים.

לחיבוק העוטף שלו...חושבת עליו מגלה שוב את הכתיבה שלי בבלוג, וקורא ומתרגש ומשתתף איתי ברגשות שלי. מדמיינת את הלילה הראשון שלנו אחרי שתקופה כל כך ארוכה לא ראינו אחת את השני...על כל מני הפתעות קטנות שאני אכין לו...אבל אני לא אגלה כדי לא להרוס את ההפתעה ...מקווה שעוד תזכו לקרוא על כך בקרוב...ואם לא ניפגש לפני אז עוד שבוע אני בארץ הקודש...