חזרתי לארץ ולשגרה...ומה אני אגיד קשה...אני מתגעגעת לריגוש – לאנשים...אפילו לגשם. אז איפה להתחיל...פיל בא לפגוש אותי בשדה התעופה...עליתי על קצות האצבעות כדי להעניק לו את החיבוק והנשיקה שכל כך התגעגעתי אליהם.
כבר כשעלינו על האוטובוס לאוקספורד ...הבנתי שהולכות להיות בעיות...הנסיך התברר כצפרדע מובטלת שגרה אצל חברים...או בקיצור. דירות הסטלנים באוקספורד הן לא פחות גרועות מדירות הסטלנים בארץ. כלומר דירה עם ארבעה חדרי שינה המאכלסת כשנים עשר אנשים שחציים מתנחלים לא חוקיים (כמו פיליפ) וחציים (כמוני) בני זוג מזדמנים של אחד השותפים או המתנחלים. אני מיד הייתי מוכנה לותר ולשכור לעצמי חדר איפהשהו...מנסיון העבר אני כבר הבנתי שאני בשום אופן לא נגררת שוב לג'יפה של פיליפ. אבל לו היה רעיון עוד יותר טוב.
לפני שהסכמתי לשמוע שלחתי אותו להתקלח...יש גבול לכל תעלול...ואפילו בקיץ הבריטי הקריר רצוי להתקלח לפחות פעם בשבוע. אחרי שהוא יצא מהמקלחת לבוש בבגדים שעברו כביסה ...הסכמתי להתכרבל בזרועותיו העצומות ולשמוע את מה שיש לו לומר.
הוא הציע לסוע בוואן של זוג מהשותפים שלו לדירה – לפסטיבל טראס!!! הבעיה היחידה הייתה שכל הכרטיסים כבר נמכרו והוא רצה שנתפלח. אני מתה גם על פסטיבלים וגם על מוסיקת טראס...והרעיון לשון באוהל קסם לי הרבה יותר מאשר השהיה בדירה שהפעם האחרונה שבה היא ראתה מים הייתה אולי במאה שעברה...והמאפרות מתרוקנות לפעמים...כשהן נעשות גדושות מכדי להכיל את הבדלים...על הרצפה. אבל להתפלח...נו באמת, זה כבר לא לגילי.
שאלתי אותו אם אין אופציה להשיג כרטיסים בדרך קצת יותר קונבנציונאלית...והוא אמר שאם הקשרים שלו כסוחר סמים בדימוס הוא יכול להשיג כל דבר. אבל אין לו כסף לממן אותם. כסף מעולם לא הייתה בעיה אצלי...זה לא שנולדתי עם כפית של זהב בפה, אבל אני מרויחה די טוב ומעדיפה לבזבז את כספי על בילויים מאשר על דברים לא חשובים כמו מכונית למשל...חישבתי שבסכום שתעלה לי אחזקת רכב אני יכולה לסוע לחו"ל לפחות שלוש פעמים בשנה. ומאז שהפסקתי לעשן סיגריות, אני גם חוסכת כחמש מאות ש"ח כל חודש...תקציב הסיגריות הקודם.
אז הבטחתי לשלם גם את הכרטיס שלו...לא זול יצא הסיפור כתשעים פאונד (750 ש"ח) לכל כרטיס. אבל כמה הזדמנויות עוד יהיו לי להשתתף בכזאת הפקה...ועוד עם כל הקשרים הנכונים? פיליפ הכיר את כולם. מסביב לואן שלנו הייתה התכנסות של סוחרי הסמים של הפסטיבל (החברים של פיל). ואנחנו היינו מצוידים בכל טוב...החשיש הכי מצויין באיזור, סקאנק משובח ואפילו צ'ארס שהגיע ישר מהודו היו מנת חלקינו.
ואיך אפשר בלי כדורי MDMA החזקים ביותר שהיו לי בחיים...אקסטזי ומעט קוקאין...הכל מהתוצרת הטובה ביותר...וכמובן פיליפ עם הלשון הארוכה ביותר שאני מכירה – שמצליחה לעשות פלאים לכוס שלי...כמעט ושכחתי את המוסיקה....מי שמכיר טראנס ..אז שמות כמו "אייפקס טווין", "איצטטיק" וכמובן ההרכב הישראלי הבלתי נשכח "אינפקטד משרום"...ועוד רבים וטובים.
כל מי שאני שמעתי עליהם מעולם הטראנס היו שם...התפאורה הייתה מופלאה...הבמות, המוסיקה...ממש עולם ההרפתקאות של אליס. לאט, לאט החלה להחשף האמת העגומה באשר לפיליפ...מסתבר שאין לו תואר אצולה...וגם לא תואר מאוניברסיטת אוקסופרד...דברים שהוא סיפר לי בעבר. התואר היחיד שיש לו אולי זה תואר השקרן הכרוני...ואני מוכנה באופן אישי גם להעניק לו דוקטורט במין אוראלי...אבל זהו בערך. החברים הרבים שהיו מסביבנו דאגו לחשוף בפני את האמת על הבחור שאיתי. והיא נשמעה הרבה פחות טוב מהשקרים ששמעתי בהודו.
חשוב לי להגיד שבאופן עקרוני אני נגד שקרים. אני משתדלת לא לשפוט אנשים אחרים...אבל באופן אישי אני משתדלת כמה שפחות לשקר...ואפילו לחטוא בהגזמות. אבל...היינו בפסטיבל טראס באנגליה...לצידי היה בחור שלשונו חלקלקה מאוד...דבר שיש לו חסרונות...אבל כמו שכבר ציינתי גם הרבה יתרונות. הוא עדיין היה אחד האנשים המצחיקים שיצא לי להיות איתם בחיים שלי. לא ממש האמנתי לכל ההבטחות על איך שהוא יחזור איתי לארץ ונחיה באושר ובעושר...אבל לביקור הקצר שלי באנגליה – הוא היה אחד המארחים הטובים ביותר. את הפסטיבל סיימנו באפיסת כוחות. פיסית (מלרקוד במשך חמישה ימים ברציפות ולהזדיין בשאר הזמן) ומנטאלית (מהסמים, מלצחוק כמעט מכל דבר שפיליפ הוציא מהפה ומלנסות לסנן בין האמת לשקר שבדבריו).
נחתנו שוב בדירת הסטלנים באוקספורד. ופיליפ לקח אותי לסיור מופלא בעיר שבה נכתבו גם אליס בארץ הפלאות וגם שר הטבעות. זה אחד מהמקומות הקסומים שביקרתי בהם שילוב בין גנים משגעים לאדריכלות מדהימה. כל זאת בנוסף לנופך הפסטורלי של עיירה קטנה שבה אחת האוניברסיטאות המפורסמות בעולם.
בשלב זה הצהיר פיליפ שהוא חייב למצוא עבודה אחרת באמת לא יהיה לו כסף לכלום...הוא כבר הכריז על פשיטת רגל (מסתבר שבאנגליה גם אנשים פרטיים יכולים לעשות את זה – כל החובות כלפי הבנק נמחקים וכל כרטיסי האשראי מוחרמים)...וזה אומר בקצרה שאין לו גרוש על הנשמה...בג'נטלמניות מקסימה הוא סירב להצעתי לשכור אותו כמדריך תיירים בלונדון...ואני במילא הבטחתי לסיימון שאני אבוא לבקר גם אותו. הוא הכריח אותי להבטיח שאחזור שוב לאוקספורד לאמר שלום לפני שאני חוזרת לארץ ונפרדנו באהבה גדולה...נשיקה וחיבוק.
לפני 20 שנים. 28 ביולי 2004 בשעה 12:02