עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

Have you seen the old man in the closed down market
Kicking up the paper with his worn out shoes
In his eyes you see no pride
And held loosely by his side,
yesterday's paper telling yesterday's news

How can you tell me you're lonely
And say, for you, that the sun don't shine
Let me take you by the hand
And lead you through the streets of London
I'll show you something to make you change your mind

Have you seen the old gal who walks the streets of London
Dirt in her hair and her clothes in rags
She's no time for talkin, she just keeps right on walkin'
Carryin her home in two carrier bags

How Can you tell me....

In the all night cafe at a quarter past eleven
Same old man sitting there on his own
Looking at the world over the rim of his teacup
Each tea lasts an hour and he goes home alone

How can you tell me....

Have you seen the old man outside the seaman's mission
Memory fading like the ribbons that he wears
In our winter city, the rain cries a little pity
For one more forgotten hero in a world that doesn't care

How can you tell me you're lonely
And say, for you, that the sun don't shine
Let me take you by the hand
And lead you through the streets of London
I'll show you something to make you change your mind
I'll show you something to make you change your mind

ללונדון הגעתי בשעה לילה מאוחרת. חיכיתי לסיימון בתחנת האוטובוס. הילד כמובן היה חייב לאחר. אבל הגיע לבסוף בריצה קלה. התלתלים הג'ינג'יים השובבים שלו, מתנפנפים ברוח הלונדונית הקרירה. סיימון המתוק...הוא גדל...באמת נראה לי שהוא גבה בכמה סנטימטרים. נעשה גבר...ישבנו מיותמים בתחנת הרכבת המתרוקנת והחלפנו חויות...סיימון למרות גילו הצעיר הוא אחד האנשים העמוקים והמופלאים שיצא לי להכיר. החיבור ביננו הוא כל- כך חזק – כל-כך אמיתי.

חזרנו לכיוון הבית שלו באוטובוס. בלונדון, לשמחתי האוטובוסים באמת פועלים במשך כל הלילה. סיימון גר בבריקסטון – איזור שהיה פעם אחד האיזורים הקשים בעיר. איזור של סלאמס ושל מהגרים. אולי בגלל זה הוא ילד כל כך מקסים ורב גוני ונוח ומקבל....אבל אני חושבת שאפשר לזקוף הרבה לזכות הוריו.אותם זיכיתי להכיר יום למחרת.
זוג היפים מזדקנים שהחליטו בתחילת שנות ה- 40 שלהם, שאולי כדאי להתמסד ולהקים משפחה...הם הביאו את סיימון ואת אחיו הגדול דניאל בהפרש של שנה זה מזה. ליז ומייק באמת אירחו אותי כיד המלך. מייק היה בישראל ודיברנו הרבה על המצב כאן. הם שינהם סטלנים לשעבר – מייק הוא פסיכולוג וליז מורה...והיה לי לא פחות כיף איתם מאשר עם סיימון.

כבר ציינתי כאן שאני וסיימון שנינו טיפוסים שאוהבים לגעת ולמרות שאין ביננו קטע מיני אנחנו כל הזמן בהמרחויות תמידיות זה על זו וזו על זה...בכל בוקר הוא היה מעיר אותי בנשיקה על המצח. הלכנו יד ביד ברחובות לונדון..וסיימון שגדל כאן ידע בדיוק לאן לקחת אותי..עברנו דרך גלריית טייט, הביג באן, הלונדון איי והגענו עד לגריניץ. ראינו מחזה אחד, אכלנו בכמה מסעדות. וישבנו בהרבה מאוד בארים...אפילו מצאנו את עצמינו ערב אחד בטעות במסיבה פרטית של איטלקים שיכורים...שבה האוכל והשתיה היו בחינם. כמובן שהתבייתנו על המקום. סיימון עם הקסם הלונדוני ג'ינג'י שלו מיד התחבר עם כולם. ואני לצידו מרגישה כמו שהוא תמיד נותן לי להרגיש – כמו מלכה...

באחד הימים סיימון היה צריך ללכת להלויה של בן מחזור שלו שהתאבד...לא ממש חבר קרוב ...אבל בכל זאת. הוא התנצל נורא על זה שהוא משאיר אותי לבד אבל אני דווקא חשבתי שזאת הזדמנות פז לעשות כמה דברים בכוחות עצמי ולראות איך רחובובות לונדון מתיחסים אלי ללא המלוה הצמוד שלי.

את הבוקר ביליתי בשוק קדמן – שוק תוסס על גדות התמזה שאפשר לקנות בו דברים מדהימים מכל העולם...ויש שם גם חנויות בגדים רבות ...הרבה מהן מוכרות אפנת בדס"מ למכביר – כמובן שהכל היה יקר בטירוף...קניתי מעט מתנות לחברים. בכל חור מכרו פטריות הזיה...שמסתבר שהן חוקיות באנגליה – אז החלטתי לאכול כמה על הדרך...מה שבהחלט נתן קיק מעניין ליום השוק האנגלי שלי. השוק יושב על גדות הנהר בתוך כעין טירה עם מגדלים...והיה די מרוקן באותו היום...כך שהיה ממש , ממש נחמד לתור אותו.

אחר הצהריים הרמתי טלפון לגמד המרושע...ע"ע...והוא הזמין אותי לביקור בדירה הלונדונית שלו. מסתבר שהוא הסתדר לא רע בעיר – וגר באחד האיזורים העשירים בבית פרטי ומאורגן. לפרנסתו הוא מלמד פסנטר ועובד כ"עבד בתשלום" אצל מלכת סאדו. הוא מצתלם איתה לצילומים אירוטיים המתפרסמים באינטרנט... ומסתבר שהוא מרוויח לא רע מכל העיסק...שילוב של הנאה ועסקים תמיד משתלם. הוא גם עובד כעבד הבית של אחד המועדונים היותר אקסלוביים בלונדון. שכל אישה שנכנסת לשם מיד מתייחסים אליה כמלכה...וכל גבר...נו, כן מקבל יחס שמגיע לגבר.

אני מיד רציתי שיקח אותי איתו לשם – אבל מסתבר שהמועדון היה סגור לרגל שיפוצים בימים הקרובים. חיפשנו באתר האניטרנט..."הכלוב" הלונדוני אחר אטרקציות ומסיבות בדס"מ מעניינות. אך לצערנו פשוט לא היה כלום בזמן הקצר שהיה לי להיות בלונדון. כנראה שהקיץ האנגלי כל כך קצר שלונדונים מעדיפים לבלות אותו בחוץ ולא בשהיה במועדונים אפלוליים. נו מילא, בפעם הבאה...

בערב חזרתי לבית של סיימון...אחרי שהסתבכתי בטירוף עם התחבורה הציבורית בעיר. ולקח לי בערך שעתיים להגיע מן הצפון לדרום...סיימון אמר שהוא היה עושה את זה בחצי מהזמן...הילד עדיין לא הגיע וגם ליז לא הייתה. מייק הזמין אותי לאכול איתו ארוחת ערב שהוא בישל בעצמו וחלקנו ביננו בקבוק של יין משובח. הערב עבר לו בניחותה והלכתי לשון שיכורה אך מרוצה...

הימים האחרים עברו בנעימים בין האתרים השונים. קפצתי לבקר עוד פעם את פיל באוקסופורד והעברנו ערב נחמד בפאב השכונתי...הוא אפילו לימד אותי לשחק פול...הערב הסתיים כמובן על הספה בדירת הסטלנים הידועה לשימצה...

כן, כן אני אוהבת את לונדון...והארץ נראית לי משעממת ודלה מרגע לרגע...עוד שם התבשלה בי ההחלטה...אני רוצה לחיות בלונדון. אז ברגעים אלו ממש אני תרה באינטרנט אחר לימודים של תואר שני בעיר ...או בסביבה – אוקספורד יכולה להיות אלטרנטיבה מעניינת....אבל keep on dreaming Girl – מי בכלל יקבל אותי לשם...

אך אני ידועה כאדם שבדרך כלל משיג את מה שהוא רוצה...ואני בטוחה שזה לא יכול עד כדי כך קשה...כמובן שאזדקק למילגה. 60,000 ש"ח שכר לימוד לשנה – זה לא כסף שאני יכולה אפילו לחשוב שאחסוך...אבל אני בטוחה שאגיע לשם...אז שוב...לונדון חכי לרטרו.