עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

יום שבת...אני בבית הורי. מנסה לסדר קצת את החפצים שהשארתי כאן פזורים מסביב ...המון דברים שאין לי מושג מה לעשות איתם. בעיקר ציוד שקשור לאומנות...לתיכון,לאקדמיה. גירים, צבעי אקריליק, רפידוגרף, לוח שרטוט ישן. מה אני עושה עם כל אלו..לזרוק? לשמור? ...אולי אני אחזור לצייר. תמיד הרעיון קוסם לי. אני אוהבת לצייר אבל כמו כל דבר אחר בחיי – אם אני רוצה להצליח בו ברצינות...אני צריכה מסגרת. הדברים היחידים שאני עושה כבר שנים ללא מסגרת הם לכתוב...את הבלוג הזה למשל....אבל גם דברים אחרים ...אני חושבת שאם יש משהו שאני חייבת לעשות ...ועושה תמיד – זה לכתוב. ולקרוא – אני מכורה לספרים ואם אין ספרים אז מגזינים ואם אין מגזינים אז עיתונים. אני חושבת שזו לא תהיה הגזמה להגיד – שאם לא היה נשאר לי מה לקרוא הייתי קוראת את דפי זהב. זה לא דבר שאני עושה להנאתי...למרות, שכן אני נורא נהנית ממנו לפעמים. אבל לפעמים הוא גם עושה אותי עצובה, אפילו מדוכאת. אני נורא מתחברת לספרים שאני קוראת. לפעמים אני יכולה להתפקע מצחוק מלקרוא. למשל שקראתי את
“Are you experienced” של William Sutcliffe לא יכולתי להפסיק לצחוק...התפקעתי מצחוק בקול רם באמצע נסיעה ברכבת הודית...האמת רק מהחוויות שלי ברכבות ההודיות אפשר לכתוב ספר עלילתי שלם. וכשקראתי את "אני אנסטסיה" של אלונה קמחי בכיתי במשך שלושה ימים ברציפות...והייתי מדוכאת בערך עוד שבוע שלם אחרי זה...אני חושבת שזה ספר מצוין – אבל לא הייתי ממליצה לאף אחד לקרוא אותו.

עדיין מתחבטת באשר לעתיד החלטתי לעשות רשימה של דברים שאותם אני רוצה להגשים בחצי שנה הקרובה. כשחזרתי מהודו עשיתי רשימה דומה וכך היא נראתה :

• למצוא סוג של טיפול – אלטרנטיבי, פסיכולוגי...שיעזור לי להבין מדוע קורסות כל מערכות היחסים שלי.
• ללמוד פאנג שואי.

אני זוכרת שהיו עוד כמה דברים ברשימה אבל אלו היו הדברים העיקריים. השגתי את הדברים שבשבילם הגעתי לכאן ועכשיו הזמן לרשימה חדשה. אם מישהו תוהה אגב מה אמר לי המטפל שאותו בחרתי. אז אפשר לסכם את הגורמים לכישלון של מערכות היחסים שלי בכך שאני פשוט לא בוחרת את האנשים המתאימים. כמובן שלילדה הפנימית הפגועה שלי ולמערכת היחסים המעוררת עם אבי היה גם כן חלק בעניין. אבל אני חושבת שאת אלו הצלחתי איפהשהו לנטרל. הילדה הפנימית שלי די מאושרת בחלקה ושמחה. ואבי ואני נמצאים בקשר מצוין – אני באמת מרגישה שסלחתי לו על כל מה שהיה והוא גם אמר שהוא סלח לי...אני אוהבת אותו ואפילו משתדלת מדי פעם לומר לו את זה...

הדבר הנוסף שהמטפל שלי אמר לי הוא שנדמה לו שיהיה לי קשה למצוא כאן את האיש שלי. הגברים הישראלים נוטים למצ'ואיזים...ובחורה דומיננטית כמוני מתקשה למצוא מישהו שיהיה לה שווה. ורק להסביר – אני לא מחפשת סאב, או עבד שיציית לי. אני מחפשת מישהו שיהיה שווה אלי ויכיר בערכי , ומלבד אולי משחקי סקס פה ושם שבו נוכל לשחק תפקידים שונים, מישהו שיהיה שווה אלי.

אז הנה רשימה חדשה של דברים שאני רוצה להגשים בחצי שנה הקרובה, או תכנית על ,שכמובן נתונה לשינויים:

• להירשם ללימודים לתואר שני באנגליה בשאיפה ללמוד בלונדון או לפחות באוקספורד. זה חייב לכלול כמובן מלגה שתממן לפחות את שכר הלימוד שלי...כי אחרת דבר כזה הוא בלתי אפשרי.
• לסוע להודו ולקנות בדים לתפור מהם בגדים לשלוח לאנגליה בשאיפה למכור אותם שם...זה כולל אפשרות לברר אם ניתן לעשות את זה באופן חוקי עם ניירות.
• לחפש עוד אלטרנטיבות של עבודה באנגליה – בכל דבר.
• לחפש עבודה נוספת שתאפשר לי לחסוך עוד כסף עד הנסיעה.
• להגיע לפחות פעם ביום לסטודיו C.

אלו הן המטרות לשנה הקרובה – במידה ואחשוב על עוד דברים אוסיף אותם לרשימה.