עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

I'm No Angel/ Dido

If you gave me just a coin for every time we say goodbye
Well I'd be rich beyond my dreams, I'm sorry for my weary life
I know I'm not perfect but I can smile
and I hope that you see this heart behind my tired eyes
If you tell me that I can't, I will, I will, I'll try all night
and if I say I'm coming home, I'll probably be out all night
I know I can be afraid but I'm alive
and I hope that you can trust this heart behind my tired eyes

I'm no angel, but please don't think that I won't try
I'm no angel, but does that mean that I can't live my life
I'm no angel, but please don't think that I can't cry
I'm no angel, but does that mean that I won't fly

I know I'm not around each night
and I know I always think I'm right
I can believe that you might look around

I'm no angel, but please don't think that I won't try
I'm no angel, but does that mean that I can't live my life
I'm no angel, but please don't think that I can't cry
I'm no angel, but does that mean that I won't fly

לפני כמה ימים הייתה לנו מריבה. נאמרו הרבה מאוד דברים...הוא כעס, אני בכיתי. דבר די אפייני למערכת היחסים בינינו. מריבה. רבים, משלימים, עושים מייק-אפ סקס...שבמקרה הזה נדחה לבוקר למחרת...כי היינו שנינו כל-כך עייפים אחר כך.
מוזר, המריבות האלו...שכבר עכשיו אני זוכרת די במעומעם על מה היא הייתה המריבה הזו...ואם מישהו ישאל אותי עוד שבוע לא יהיה לי מושג.
אבל אחד מהדברים שאני זוכרת בפירוש ששטן אמר....היה – "איך זה שבבלוג שלך את צובעת את הקשר שלנו בצבעים כל-כך וורודים. את כותבת שאת דואגת לי , עם כל מה שקורה איתי בעבודה...ובעצם את מדאיגה אותי עכשיו בכל הדברים שיושבים עלייך ובכלל לא מתחשבת בי...ועוד אומר לי האהוב שלי...וכתבת על הזיון המדהים הזה שהיה לנו...ועכשיו הרסת הכל. לפעמים יש דברים שלא צריך לדבר עליהם, לנתח אותם, להסביר אותם...וזה בעצם מה שמקלקל את הקשר שלנו...זה שאת חייבת לדבר על הכל".
אולי אני מקצינה קצת...אך זו הייתה רוח הדברים – וזה נכון. כתבתי כאן כבר במספר מקומות. ככה אני – "what you see is what you get" – אין כאן סודות, אין פינות אפילות, הכל על השולחן.
נכון...לפעמים זה קצת מעיק לדעת הכל כל הזמן, לנתח כל דבר...חבר טוב אמר לי פעם...שזה די מעיק שאני חייבת לומר כל הזמן איך אני מרגישה – "רע לי, טוב לי, חם לי, קר לי..." האדם הזה מזמן כבר לא חבר שלי. זה מה שאני, אקספרסיוניסטית...ומי שרוצה משהו אחר – מישהו עם חומות ומסתורין...שיחפש במקומות אחרים. אני אומרת, אני מדברת, אני פותחת.
"בעצם..." אמרתי אני..."אתה לא חייב לקרוא את הבלוג שלי, אני לא אתאכזב אם לא תקרא"...בעצם חשבתי לעצמי זו תהיה הקלה. כי אני באמת כותבת לעצמי...כבר אין כמעט אנשים שקוראים את הבלוג ויודעים איך נראה הפרצוף שלי...ואלו שיודעים, יודעים, כמו שאמרתי, אין לי שלדים בארון. ובכך סגרנו את עניין הבלוג...אז יש לי פחות קורא אחד...ויותר חופש להגיד באמת את מה שאני רוצה...
ואם ...שטן האהוב שלי...יחליט בכל זאת יום אחד לקרוא את הקטעים האלו (כי בסך הכל הסקרנות הרגה את החתול)...גם זה לא ממש משנה לי.