עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

אלי
תן לי את השלווה
לקבל את הדברים
אשר אין ביכולתי לשנותם
אומץ
לשנות את הדברים אשר ביכולתי
ואת התבונה
להבחין בין השניים

"תגיד" שאלתי אותו. "יצא לך להכיר במקרה מישהו מואר?" כן, אחד או שניים, הוא עונה..."מי לדוגמא?" שאלתי בסקרנות. הוא נתן לי שם חבר שלו. שכן שלנו, בן אדם רגיל נראה כמו כל אחד...לא מאוד שמח, לא מאוד עצוב...סתם עוד איש. כשאנחנו באים לבקר הוא תמיד שמח לארח אותנו, איש ממש נחמד...באמת... "מה עושה אותה מואר?" אני שואלת.
"הוא פשוט מאושר...ושום גורם חיצוני לא יכול לשנות את זה..."
אני מקשה..."ואם למשל תהיה מלחמה, הוא ימשיך להיות מאושר?"
"כן".
"ואם אישתו חס וחלילה תעזוב אותו, הוא ימשיך להיות מאושר?"
"כן"
"ואם אחד מהילדים שלו, יפצע בתאונה ויהיה נכה, גם אז הוא ימשיך להיות מאושר?"
"כן"
עשיתי ממנו, ממש איוב מהבחור...
"תראי" אומר לי האהוב שלי "אם את תגיעי הביתה ותהיי במצב רוח ממש מחורבן ואני לא אצליח לשמח אותך...ונגיד, נריב...זה יעשה אותי ממש לא מאושר. זה אומר בעצם שאני לא מואר. כי הבן אדם המואר יהיה מאושר בכל מצב שהוא"
"נכון" אני אומרת "אבל מסיבות אחרות מאילו שאתה מציין"...האדם המואר הוא מאושר...אבל יש לו חמלה כלפי כל היצרום החיים...כמו בודהה שאם אדם יבוא לדקור אותו בסכין ואדם אחר יבוא לתת לו עוגה טעימה הוא יאהב את שניהם באותה המידה".
"כמו ישו שיתן את הלחי השניה".
מהות ההארה היא אהבה כלפי כל היצורים ולא חוסר איכפתיות כלפי כל היצורים. כאן נחלקו דעותינו. הוא אמר שהאדם המואר דואג לעמצו...וכל העולם מצדו יכול ללכת להזדיין. אני אמרתי שהאדם המואר שואף להיות מואר לרווחתם של כל היצורים החיים ומאחר שהוא מאושר בעצמו הוא שואף לכך שכל הסובבים אותו יהיו מאושרים גם הם.ופועל למען המטרה הזאת...ולא רק למען אושרו האישי.