אין סיבה, חוץ מזה שאולי קצת אפור בחוץ...דביק ולח ואפור וערפילי זה נראה כמו תל אביב בחורף, רק חם ודביק ולח כמו תל אביב בקיץ...פשוט התעוררתי בבוקר והחיים נראים לי כל-כך חסרי משמעות...פעם זה היה מלחיץ אותי. זו תכונה אנושית לחשוב שהמצב הקיים ישאר סטטי תמיד...אבל עכשיו אני יודעת שזה יעבור...או שיקרה משהו שישמח אותי ויוציא אותי מהעגמומיות הזאת, או שזה פשוט יעבוד מעצמו, אחרי יום או יומיים...הכי גרוע אולי שבוע. זה סתם השיעמום וההתנוונות שבחוסר העשיה. אני יודעת שיש הרבה אנשים שאומרים – הלואי והיה לי חופש...הלואי והיה לי את הכסף. ולי יש...אני לא עובדת, יש אנשים שמשרתים אותי כך שאפילו נעל אני לא צריכה להרים...כל יום נכנס הטבח ושואל : "מה המאדאם רוצה לאכול לארוחת צהריים..."
כן, אני חייבת להודות – זה קצת משעמם. וכן הייתי מעדיפה לעבוד קשה כל יום. יש לי מקצוע שלמדתי אותו במשך ארבע שנים. ואני מאוד מרוצה ממנו...והאבטלה שדי נכפית עלי כאן לא ממש עושה לי טוב. וגם שטן, אין לו שניה לנשום, הוא דווקא עמוס לגמרי עם העבודה שלו...אולי אני אלך לחוג מקרמה.
לפני 18 שנים. 2 בדצמבר 2005 בשעה 10:04
