עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

שיעור בצייתנות

חושך בחוץ…בדרך כלל אני מגיעה הבייתה לפנייך. אבל היום היה לי באמת יום עמוס ואני מותשת אחרי יום העבודה הארוך הזה. לא יכולה כבר לחכות להתכרבל בתוך החיבוק שלך. מסתכלת למעלה אל החלון..חושך בבית. לא יכול להיות שאתה עדיין לא הגעת. טוב…אולי אתה ישן כבר…אני חושבת לעצמי.

עולה במדרגות…ונכנסת הביתה..מדליקה את האור…וכלום לא קורה. שוב קפץ הפקק אני חושבת לעצמי…יוצאת החוצה אל ארון החשמל. מדליקה את האור בחדר המדרגות. אכן הפקק קפץ....אבל משהו מוזר יש פתק בארון החשמל…בכתב ידך עם שמי עליו.

" מתוקה שלי…הכנתי לך הרפתקה קטנה. אם את רוצה להשתתף בה תשאירי את הפקק כמו שהוא ותכנסי הביתה ליד הדלת על השידה יש אזנייה קטנה…ועוד כמה הפתעות תיכנסי ושימי אותה באוזן ושם כבר תשמעי את ההמשך."

אני מחייכת לעצמי…אוהבת את ההרפתקאות האלו שאתה מארגן לי. נכנסת סוגרת את הדלת מאחורי…מגששת בחושך למצוא מה הכנת לי. מוצאת האזנייה ושמה אותה באוזן – קולך מגיע אלי מבעדה.

"ילדה שלי"…אני שומעת אותך אומר "איך עבר עלייך היום"…"בסדר, מעייף" אני עונה לך…

"רוצה לשחק איתי במשחק הזה? כי אם אין לך כח אפשר ביום אחר" …"רוצה מאוד" אני אומרת לחלל האויר…העיניים שלי מתחילות להתרגל לחושך אבל אני לא רואה אותך בשום מקום. "המשחק הזה שאני רוצה לשחק איתך"…אתה אומר…"הוא תרגיל בציות"…את תצטרכי למלא בדיוק אחרי ההוראות שלי…אבל בדיוק..ואם לא, יהיו עונשים…עדיין רוצה לשחק?" עכשיו אני כבר ממש מתרגשת. נרטבת כשאתה מדבר אלי בטון הזה שלך האדנותי. "כן –אני רוצה." אני אומרת. "כן מה? אתה שואל" כן אדוני…אני עונה…"מעכשיו אני רושם כל פעם שלא תקראי לי אדוני…"כן אדוני" אני אומרת.

"ועוד מספר דברים לפני שאנחנו מתחילים…תזכרי אותם טוב, טוב…כי על כל הפרה של הכללים האלו שאני מכתיב בפנייך עכשיו יהיו עונשים:

א. אני לא רוצה לשמוע אותך אומרת מילה ללא הרשות שלי.

ב. אני לא רוצה שתעשי שום תנועה ללא הרשות שלי.

ג. והכי חשוב, הרגליים שלך צריכות להישאר מפוסקות כל הזמן, באופן שתהיה לי גישה נוחה לכוס שלך

ברור?...."

"כן אדוני" אני עונה.

"הורידי את הנעליים" אני שומעת אותך אומר "ואת התחתונים"…"כן אדוני".

אני עושה כדבריך ונשארת לעמוד. לכי קדימה כחמישה צעדים על שתתקלי בכיסא. …באמת יש שם, כיסא ושולחן לפניו..אני מתיישבת עליו. "קיבלת הוראה לשבת?" אתה שואל "לא אדוני, סליחה אדוני" אני אומרת ונעמדת שוב מיד "אי ציות – פעם אחת – זה נרשם – מעכשיו שימי לב להוראות. הרימי את השמלה , פסקי בשתי ידיים את הכוס ואת הישבן ושבי כך על הכיסא" אני עושה כדבריך "ילדה טובה" אני שומעת אותך אומר באוזניה. הסיטואציה מחרמנת אותי בטירוף. אני יושבת מפוסקת על הכיסא מרגישה את הקרירות שלו על הכוס שלי..מרגישה איך אני מתחילה להרטיב אותו במיצי.

"יפה…על השולחן יש כדור וכוס מים…תבלעי את הכדור " אני עושה כדבריך…" יש שם גם כיסוי עיניים – שימי אותו עלייך"…אני שמה עלי את כיסוי העיניים – לא שראיתי משהו לפני…."שבי שם ואל תזוזי".

אני יושבת על הכיסא כמו שהורית לי מחשבות משונות עוברות בי…איזה כדור זה היה? מה אתה מתכנן לי עוד…עוברות דקות ארוכות…נדמה לי שאני מתחילה להרגיש משהו מהכדור…עדיין לא מזהה לגמרי את התחושה…אתה שותק…כמה זמן כבר עבר? אני חושבת לעצמי…למה אתה מחכה…אני קוראת בשמך.

"קיבלת רשות לדבר ?" אתה שואל אותי "לא אדוני" אי ציות מספר שתיים , נרשם…"אני ממשיכה לחכות…אני מרגישה מוזר…חרמנית ועצבנית בעת ובעונה אחת…כבר לגמרי חסרת סבלנות כשאני מרגישה משהו נוגע בי בעדינות…מגע עדין, מלטף…עובר על פני, מלטף את לחיי את שפתי את צווארי..מזהה את מגע העור של הקיין שלך..החביב עלי. ואז מפסיק. מרגישה את שתי ידיך משני צדדי מושכות בשולי שמלתי – כשאתה מושך אותה מעל לראשי. אתה מתיר את החזייה שלי. עכשיו אני יושבת ערומה לגמרי על הכיסא…מרגישה את משבי הרוח הקרירים עוברים על הגוף העירום שלי מעבירים בי צמרמורת.

אין לי מושג איפה אתה בחדר או מה אתה עושה…מרגישה מוזר…גלים של תענוג, מתח וציפייה עוברים בי עד ששוב אני מרגישה את המגע של הקין שלך…הפעם על העורף שלי. תורידי את האזנייה " אני שומעת אותך אומר מתוך האזנייה ומאחורי תוך כדי שאתה מעביר את הקיין בעדינות על העורף שלי ומגיע איתו עד למטה לקצה ישבני "ושימי על השולחן, לא נזדקק לה יותר".

"כן אדוני" אני אומרת ועושה כדברייך…אתה ממשיך ללטף את גבי, לאט, לאט…אני כבר רטובה כולי…ממש מטפטפת על הכיסא. "שימי את הידיים מאחורי הגב, ותפסקי עוד את הרגליים". אתה ממשיך ללטף את גבי, את זרועותי, את ישבני…אני כבר כל כך חרמנית עכשיו, רוצה כל כך להרגיש אותך, את המגע שלך בעורי…כולי כבר רועדת בכמיהה לאחוז בך, להרגיש את החיבוק שלך.

אתה עובר לאט קדימה…ושוב אתה עם הקיין מלטף את פני, מפסק בעזרתו את שפתי מחזדיר את קצהו בעדינות לפי. אני לא יכולה להתאפק וגונחת…"קיבלת רשות להשמיע קולות" אתה שואל "לא אדוני" אני עונה בתשובה שגם היא נשמעת כמו גניחה בזמן ממשיך למטה עם הקיין מסובב אותו מסביב לפטמה שלי, משחק בה בעדינות עד שהיא מזדקרת ומתקשה…ואז אתה מפליק עליה בכח – מכה מכוונת…מדויקת עם הקיין – ישר על הפטמה. אני בקושי מתאפקת שלא לגנוח שוב. כל גופי דרוך עכשיו. ואתה מעביר את הקיין לשד השני שלי ומעניק לו את אותו הטיפול.

אני כולי מטפטפת – בקושי מתאפקת מלשלוח את ידי קדימה ולאחוז בך…ואתה ממשיך בנחת, יש לך את כל הזמן שבעולם…משחק בפטמות שלי עם הקיין…גורם להן להתקשות ולהתרפות חליפין ומנחית עליהם הצלפות קצרות, קצובות. הכיסא כבר רטוב ממיצי. כשאתה יורד לאט אל הבטן שלי. "שבי זקוף" אתה מצווה ומפליק מכה מכוונת יחידה אל בין רגלי המפוסקות ישר מעל הדגדגן שלי.

להיות בשקט נעשית משימה בלתי אפשרית כמעט כשאתה מעביר את הקין בעדינות על הכוס שלי. ואז אתה נעלם…שומעת אותך מתרחק ממני…לאן אתה הולך עכשיו כשאני כל כך חרמנית. רוצה לזוז, להוריד את כיסוי העיניים ולהתנפל עליך…אבל יודעת שווה לי לחכות.

שומעת אותך מתקרב חזרה…גורר איתך משהו. אתה אוחז ברגל אחת שלי ומניח אותה על שרפרף נמוך, מפסק את רגלי השנייה ומניח על עוד שרפרף. עכשיו אני כולי פתוחה לפניך.

שוב אתה עובר על פיטמותי עם הקיין…מזקיר אותן. מלטף איתו את בטני מעביר אותי על הירכיים הפנימיות שלי…רוצה כבר כל כך שתיגע בכוס לי, מנסה להבליט אותו , שתשים לב אליו…"קיבלת רשות לזוז?" אתה שואל…"סליחה אדוני".

"זו כבר עבירה שלישית שלך"…אתה אומר "נראה לי שהגיע זמן העונשים" אתה ממשיך ללטף את ירכיי, עולה עם הקיין מעלה, מעלה אותו אל עבר הכוס שלי, מעביר את הקיין בליטופים עדינים מסביב. נוגע לא נוגע. אתה עובד לעמוד לצידי. מלטף את הכוס שלי עם הקיין, מרטיב אותו במיצי "כמה שאת רטובה" אתה אומר, מעביר את הקיין מלמעלה עובר על הדגדגן שלי ומעביר פס דמיוני עד לפי הטבעת שלי ושוב אל הדגדגן.

בתנועה שהיא לגמרי בלתי רצונית אני מבליטה את הכוס להתקרב אלייך עוד טיפה ואתה מרים את הקיין ומנחית מכה מדייקת ישר על הדגדגן שלי. "את יודעת על מה את נענשת" אתה שואל. "על זה שהתיישבתי לפני שקיבלתי רשות, אדוני" אני עונה "ועל מה עוד" אתה שואל "על זה שנאנחתי ועל זה שזזתי בלי רשות, אדוני". העונש על כל אחד מהדברים האלו יהיה 10 הצלפות על הכוס. ביחד 30 הצלפות. אחרי כל הצלפה את מודה לי, ברור?"

"כן אדוני" אני אומרת כמעט באחד עם הקיין שמתרומם ונוחת על הכוס שלי משמיע צליל שונה מבדרך כלל כשהוא נתקל ברטיבות הגואה שם…

"אחת, תודה אדוני"…"שתיים, תודה אדוני" הכאב כמעט בלתי נסבל, מתפתה לבקש ממך להפסיק…יודעת שתפסיק באותו הרגע שתחבק אותי בזרועותיך ותנשק אותי עד שיפסיק לכאוב…אבל אז יגמר המשחק…ואני כל כך רוצה להמשיך לשחק אותו.

"עשר…תודה אדוני" ההכרה שלי מתערפלת…הקול שלי נשמע מוזר באזני…"עשרים , תודה אדוני"…כבר לא מרגישה את הכאב כולי מרחפת…לא יודעת כבר איפה אני "שלושים, תודה אדוני"…הכל נעשה שקט לרגע…ואז אני מרגישה את הלשון שלך על הכוס לי מלקקת איפה שהקיין חבט בי קודם, עושה סיבובים סביב הדגדגן שלי, נדחפת לתוך פתח הנרתיק שלי ואז עוברת על פי הטבעת ואז שוב לדגדגן.

אין לי מושג כמה זמן אנחנו שם, מאבדת לגמרי את תחושת הזמן, רק יודעת שנעים לי, נעים לי מאוד, מאוד.

ואז שוב שקט…"עוד לא סיימנו"…אתה אומר. תופס אותי ומעמיד אותי על ארבע על הרצפה, שומעת אותך פותח את רוכסן מכנסייך ומרגישה את הזין שלך חודר במכה אחת לתוך הכוס הרטוב שלי.

מרגישה אותך נחבט באחורי שוב ושוב, עובר מהכוס לתחת ואז שוב לכוס…אני כבר מזמן נמצאת במקום אחר כשאני מרגישה אותך גומר בתוכי בעצמה..מרשה לעצמי לקרוס על הרצפה בעוד מתכי הזרע שלך מגיעים בזה אחר זה.

אתה מוריד ממני את כיסוי העיניים ומחבק אותי חזק. אוחז בידי ומוביל את אל המיטה. מרגיע אותי בליטופים עדינים. אני יודעת שעכשיו מותר לי כבר ללטף אותך חזרה. לאט, לאט הליטופים שוכחים ואנו נרדמים חבוקים כמו שאנחנו רגילים. כשאתה עוטף אותי בתנוחת כפית והזין שלך לחוץ בין ישבני.