עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

"כי איתו כמו תמיד
אין עבר ואין עתיד
רק הרגע החולף
לא חוזר יפה, כואב
והכל פתאום אחר
מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר
אחר."
(יוני רכטר)

אתמול הייתה לנו שיחה ארוכה...שהתחילה מתישהו בשעות הצהריים ונגמרה בשעות הקטנות של הלילה. כבר שבוע וחצי לא ראיתי אותו. הוא נסע קצת לפני. אני מצטרפת אליו מחר...אבל בינתיים היה לנו זמן. לסדר את המחשבות – לעבור על כל התקופה האחרונה שהייתה מאוד, מאוד אינטנסיבית.

לנהל מערכת יחסים של 24/7 – זה לא קל – לא כשהיא ונילית ולא כשהיא בדס"מית...ואנחנו...שנינו אנשים בוגרים – לכל אחד דעות – לכל אחד יש עבר, ציפיות, אכזבות, צלקות שריטות...ועם זה אנחנו צריכים לחיות. כל כך הרבה פרמטרים לקחת בחשבון.

לחיות ביחד. במקום שהוא מרוחק מכל מה שאני מכירה...מהחברים שלי, מהמשפחה שלי. הכללים כאן משתנים, העולם כאן הוא שונה. הקריטריונים שלפיהם אני שופטת דברים, עושה החלטות...הכל כאן שונה. וגם הוא שונה. כשהוא בחופש בארץ...הוא שלי...לגמרי בשבילי. מקשיב לי, מבין אותי, עוטף אותי באהבה. וכשהוא שם קשה לו, וגם לי קשה – ושוב אנחנו חוזרים לכל הטירוף הזה.

אתמול הוא אמר לי שאנחנו נמצאים בכור היתוך – ומה שיקרה עכשיו – יקבע – או שזה יתפוצץ מהר מאוד – או שזאת תהיה האהבה הגדולה של חיינו. אצלו זה שחור או לבן. ואני יודעת שנכונו לנו עוד הרבה ויכוחים, מריבות, חילוקי דעות. לצערנו...או שלא לצערנו...אנחנו באמת נהנים לעשות בדס"מ במיטה...וכל עניין הכאב שליטה...משמעת...מדליק את שנינו. אבל אף אחד מאיתנו לא ממש דום או סאב...אף אחד מאיתנו לא ממש נהנה לשלוט או להישלט 24/7 . הבדס"מ שלנו הוא במיטה – ולא בחיים – וטוב לנו שהוא שם.

בחיים אנחנו שותפים שווי זכויות. לכל אחד יש דעות ומחשבות וטענות. ולא הייתי רוצה שמישהו מאיתנו ייקח חסות על האחר – שנינו הרבה יותר מדי עצמאיים בשביל לקבל עלינו שליטה של אחר...ואף אחד מאיתנו לא היה מסכים להישלט מחוץ לגבולות הסשן...ומעצם היותנו כאלו...באים הויכוחים...וקשה לוותר...כי כל אחד חושב שהוא צודק. אני התרגלתי שנים לחיות לבד. לעשות בדיוק מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. ופתאום יש שם עוד מישהו – שאני מאוד אוהבת. אבל עדיין...זה קשה. רציתי את זה, ייחלתי לזה... תקופה כל כך ארוכה...לא חשבתי שזה יהיה כזה קשה...משתדלת להיות אופטימית ולהאמין באהבה הגדולה שלנו.

באגדות...תמיד הסוף הוא טוב