לפני 8 שנים. 28 בנובמבר 2015 בשעה 22:24
מה זה ?
רכנה אשתי לתחתית הרכב והרימה שושן אדום מנוילן.
זה בשבילך ,עניתי .
3 דפיקות לב והשושן - בביתנו בסלון.
עונג
בוקר.כאילו יום רגיל.
רק אני יודע שלא.
לפני 9 שנים. 28 בנובמבר 2015 בשעה 0:41
ערב,
היא עולה לרכב, אני מהופנט.
אנחנו בבית קפה ביפו.
הזמינה פיצה.
קמה לחפש מצית ואני עוקב אחר תנועות גופה הארוך.
לבושה במכנסיים דמויי עור מבריק והדוקות לרגליה.
נעולה בנעלי עקב שחורות ומבריקות.
שיערה אסוף ל״זנב סוס״.
מרגיש לי שאנחנו שלושה:
היא ,״ אני הלוגי״, ו״אני החרמן״.
אני הלוגי והיא משוחחים.
השיחה עוברת ליד אוזניו של ״אני החרמן״.
הלב של ״אני החרמן ״ מתפוצץ מתשוקה ומתגבר על ״אני הלוגי ״.
שלושתינו עומדים לפני החדר שהוזמן.
״אני הלוגי נשאר בחוץ״ לאכזבתו הגדולה ושומע אותה ואת ״אני החרמן״ מגשימים פנטזיות .
לפני 9 שנים. 24 בנובמבר 2015 בשעה 21:36
בינינו...
כולנו מכירים את זה.
גירוי חיצוני או מחשבה שגורמים לשנות כיוון.
חימום המוח על ידי פרץ אדרנלין
תנועות יד מהירות .
ריכוז .
אנחת רווחה .
תחושה שאפשר לעבור לדבר הבא
עד הפעם הבאה.
מי שלא מבין , כנראה כבר לא
איתנו.
לפני 9 שנים. 23 בנובמבר 2015 בשעה 22:42
לחצתי 42.
היא לחצה 45.
כבר בכניסה למעלית ההומה היא בלטה בעדינותה ונשיותה.
החלקתי מבט בין הנדחסים , לעברה.
בחנתי אותה מלמטה למעלה עד שנתקלתי בזוג עיניים כחולות מבוישות שמביטות מתוך פנים יפהיפיות ובהירות.
שיערה בלונדיני וארוך נשמט על כתפיה.
מכנסיים אפורות הדוקות ונעלי עקב שחורות.
חיכיתי שהמעלית תתרוקן.
החל מקומה 25 נותרנו רק שנינו.
הצמדתי אותה למראה שבגב המעלית .
התנשקנו ללא מילים.
היתה שם...
התרוממות רוח קלה.
בקומה 42 יצאתי ויותר לא נפגשנו.
לפני 9 שנים. 23 בנובמבר 2015 בשעה 10:39
יושב ולוגם מהקפה .
בוהה לעבר השדרה (שדרת רוטשילד).
בחרתי את השולחן מאחר ובסמוך לו ישבה עלמה חשופת ירכיים מקועקעת מעוטרת בשיער ירוק המתנופף ברוח.
מתוך השדרה מגיחה עלמה נוספת חטובה להפליא כשזוג מגפיים שחורות עם עקב גבוה לרגליה.
עיני בולשות לאורך המגפיים עד לסיומם בירכיים לבנות המוסתרות בגרביון שחור.
היא צועדת לעברנו בהחלטתיות.
ליבי הולם ואני מחסיר פעימה.
היא מתישבת ליד המקועקת.
חלום שהתגשם...
לפני 9 שנים. 21 בנובמבר 2015 בשעה 22:06
יושבת ומתבוננת.
מעוניינת לבחון למי יש סבלנות גדולה יותר ,לי או לה.
למי יש כח סבל גדול יותר ,
לי או לה.
מביטה מבט חודר לעיניים הכחולות שלי ואני חודר עם מבטי לתוך עיניה החומות.
מחזירה לי אהבה על כל דאגתי לה במשך כל אותן שנים.
תמיד אבל תמיד הייתי מטורף
על החתולה שלי...
לפני 9 שנים. 21 בנובמבר 2015 בשעה 0:31
רגליו משורבבות בין רגליה.
זרועותיה חובקות את ראשו בחוזקה.
והוא שמפקיד את גופו לרצונותיה וגחמותיה שלה, יודע שכך הוא בטוח מפני העולם .
גופותיהם החבוקות הופכות למקשת אוהבים אחת.
מבטה חודר למבטו.
ורק לטיפה רכה על פניו , כמו מחזירה אותו שנים אחורה לילדותו.
כמה עוז וכח טמונים באותה
לטיפה רכה שכה אהב .
לפני 9 שנים. 19 בנובמבר 2015 בשעה 23:55
חושב לעצמי :
הכל קורה בשקט מוחלט .
הריכוז בכאב שכל כך מרגש ומרטיט שמתהווה מהאינטימיות שביני לנסיכה שלי .
כל כך מענג ומעיף אותי מעלה מעלה.
כמו יין משכר שמקשר בין הנפש החפצה כל כך במגעה המעודן והנוקשה לבין גופי המתמלא בתשוקה אין סופית.
חסר היגיון ובכל זאת קורה ומושך אותי כמהופנט פעם אחר פעם .
אין לי הסבר לעצמי.
אבל מה אכפת לי אם כל כך נהנה מזה ועף לי כיונה בשמי התענוגות הללו.
נותן דרור לתשוקותי ...
לפני 9 שנים. 18 בנובמבר 2015 בשעה 22:11
הוא מתפתל בין סלעי הצור הנמצאים שם מאות אלפי שנים ,למלא את תפקידם בניתובו.
זוג מתעלס, טובלים רגליהם בתוך מימיו השוקקים ,שכל תפקידם ויעודם להגיע בזמן הנכון ללטף את רגלי האוהבים בו.
לכך יועדו מימיו כל אותן שנים.
בדיוק לרגע הזה ...
(מעניין אם מישהוא תכנן את זה ?)
לפני 9 שנים. 15 בנובמבר 2015 בשעה 1:17
הרוח לחשה בין עליו.
חלקם עפו ונשרו באיטיות על השביל שתחתיו.
חלקם באומץ נאחזו בענפיו.
אך הוא , הנטוע חזק,
המרעיף אהבתו על הזוג תחתיו,תמיד יאהב !!!