סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיש

החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.

הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).

אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.

ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.

ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.

הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.

מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
לפני 3 שנים. 8 במאי 2020 בשעה 10:32

אני אצל חברה.

מגיע אליה הצעצוע שלה.

זה צעצוע שווה כזה, שלא מעט מבנות הכלוב מריירות עליו.

או לפחות עוקבות ומפלרטטות.

והוא כאן, איתנו, מאד מסור ושירותי.

 

 

 

ואתה, בעל הבית, לא פיזית איתנו, אבל נוכח עבורי במלוא הוויתך.

מתפעל אותי בשלט רחוק, כמו מריונטה, ואני מבצעת עבורך, כל מה שאתה מבקש.

 

אתה כותב לי שאתה במצב רוח רך, ואני נושמת לרווחה.

אתה זורק רמזים למה היית מבקש, אם לא היית במצב הרוח הזה.

וכותב גם, שהוא יכול להשתנות.

ועובר בי פחד.

פחד תמיד קיים.

היררכיה לא באמת יכולה לעבוד, בלי אלמנט של פחד והרתעה.

מי שאומר שכן, שיסביר לי בבקשה איך.

 

 

מתישהו (בלילה), הוא יצא באישורנו, לשעה.

היא מחכה לו ערה, אני נכנסתי למיטה והולכת לישון.

אני מעדכנת אותך שמחר בבוקר אני קמה, מתארגנת ונוסעת הביתה.

שאם פתאום תפתיע פה, אז נופתע מאד 😉

מזכירה לך שאתה יודע איפה אנחנו, ויש לך את המספר שלה אם אני לא עונה.

ומאחלת - לילה טוב בוס 💋

ונרדמת.

 

 

אחרי שעתיים וחצי, אני כותבת לך שוב:

ישנתי

התעוררתי

הוא פה

הם מזדיינים

אני משדרגת להם במילים שלי

הפעלתי רוקט

גמרו

גמרתי

הלך

חוזרת להרדם

 

היית ועודך במחשבות שלי כל הזמן.

והיית איתנו פה כל הערב והלילה.

חבל שלא היית פה ממש...

עוד נשתולל ונאהב ככה גם איתך.

מגיע לך לראות את זה ולהרגיש.

 

שלך 

 

orian - יפה לכם
לפני 3 שנים
Xbani​(אחר) - לפי הפיטמה זה הצעצוע של בנות הכלוב??? 🤣🤣🤣 טויבוי ?
לפני 3 שנים
מישלי - אפשר לנתח כל איבר בתמונות, ולהעלות השערות עד מחרתיים.
אם הייתי רוצה לספר מי היו המשתתפים, הייתי עושה זאת 😉
אבל נחמד לדעת שיש פה סקרנות בריאה (אני מזדהה).
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י