מיש

את סוויטי (האוצרית הקטנה) הכרתי כמה חודשים אחרי שכבר הייתי שלו. היא הראשונה שיצא לי להכיר מהבנות הקודמות שלו.
אנחנו בקשר כבר כמעט שנה, נפגשות ואוהבות (בכל זאת, יש ביננו אחווה של מועדון), מדברות (קשקשניות!) על החיים שלנו, אבל גם עליו... (הרבה). אנחנו אחת לשניה, מקור אינפורמציה הדדי חשוב, על האדם שלגלות עליו איזו פיסת מידע, זה כמו להוציא מים מסלע.

כבר כמה חודשים שאני יודעת שהיא מאד רוצה לפגוש אותו (אותנו) שוב, מתגעגעת למי שהיה האדון שלה. עברה מעל שנה מאז הפעם האחרונה שהם נפגשו.
לא פשוט לתאם פגישה משולשת, עם הקפצונית הזאת ועם הבעלים המאד עסוק שלי...

10/11/2010 - שיחת מסנג'ר

מצלמה.
מתחיל שיחת וידאו עם גברים ...
סיימתי לאכול
גברים קיבל/ה את שיחת הווידאו שלך.
יש לך האזנה על המחשב שלי ? (רישרושים)
למה ?
כי בשניה שביקשת מצלמה הקלדתי שסיימתי לאכול
זו לא האזנה אני פשוט רואה אותך.
באיזו מצלמה ?
בכולן.
כי שום מצלמה ווףווף יכלה לראות את זה ....
ד"ש אוהב ובקשת מחילה על הזמן שנגזל ממך.
מתאים לה. זו הייתה סוויטי, נכון ?
כן.
אוצרית קטנה. קבעתם להפגש סופסוף ?
קבענו שננסה בשבוע הבא.
אני אהיה רווכ(לבה) בשבוע הבא.
~(אני עושה פרצוף של 'לא מבינה')~
זה כמו רווק בלי כלבה
מסכן... אנחנו יכולים להפגש לפני ואחרי...
ומה יהיה תוך כדי ?!
לבטל את אילת ולהשאר לידך ? (הלוואי שתגיד ווף)
ואם המחשב לא יעבוד לך שם ?
או שהמצלמה תתקע. מה אני אעשה ?
אם הוא ווףווף יעבוד, אני אכנס לאופיס-דיפו ואקנה מחשב חדש ! (אני מסוגלת)
כן ... יש בדיוק כסף בחשבון בשביל זה.
וזה עוד לפני שיורד לי החודש חובה ומקיף
זהו ? יורד לך ?
אם יש אישור .... אני מבטיחה ש-ווףווף להנות
(:
אתה רוצה לפגוש את סוויטי לבד ?
כן.
טוב
תודה.
בשמחה
את כלבה נדיבה.
אני כלבה אוהבת (אתה יודע שזה ווףווף בא מנדיבות, זה ווףווף המקום שלי להיות נדיבה כלפייך).
אני פשוט שמחה שתפגשו, ואם אתה מוצא לנכון שעדיף לבד (שזה גם מה שאני חשבתי) אז אני שמחה
__________________________________________________________________

עברו כמעט שלושה חודשים...

סופסוף הצלחתי לקבוע איתה פגישה. השבעתי אותה שאת הפגישה הזאת, היא לא מבטלת לי (אחרי כל הלוגיסטיקות, חסר שזה עוד פעם יתפספס).
סיכמנו שהיא מסיימת את הבחינה שלה ומסמסת לי שאבוא...

17:54 - היכן את?
17:54 - אצל אחותי. סיימת?

היא מתקשרת אלי ואני אומרת לה שאני יוצאת לכיוונה... שולחת SMS לאדוני:

17:59 - סוויטי התקשרה שסיימה. אני יורדת לרכב שלי, לא יודעת אם לצאת אליה...
18:06 - מה זה? הסמס הזה
18:07 - כתובת של הקפה
18:09 - היא בככר המדינה. לצאת לכיוון?
18:09 - כן
18:10 - יוצאת

אני מתקשרת אליה שוב כשאני כבר ברכב ואומרת לה שאני צריכה כתובת מדוייקת בשביל הGPS
היא חוזרת אליי אחרי כמה דקות עם הכתובת של הבניין שמולה.

18:19 - היא מחכה בחוץ ליד ה-באייר 12. יש שם קפה-קפה. אני בדרך.

אני מגיעה, מוצאת אותה, היא נכנסת לרכב, חיבוק גדול ושתי נשיקות ואנחנו מוצאות חניה.
בוחרות איפה לשבת (אתם קולטים שיש בכיכר המדינה, שני סניפים של קפה-קפה אחד מול השני בדיוק ?) מזמינות משהו לשתות ולאכול, ומקשקשות כהרגלנו.

אני מסמסת לו:
18:42 - יש פה 2 קפה-קפה. אנחנו בזה שליד הרכב שלי!

פתאום אני רואה את הרכב שלו עובר ומסמסת לו:
18:48 - אני חושבת שראיתי אותך.
__________________________________________________________________

אחרי שהוא נסע, אני מביאה אותה הביתה, עכשיו היא מתחילה לשפוך את כל התחושות מהפגישה המדהימה הזאת.
תוך כדי שהיא מדברת, אני מקלידה (שיהיה תיעוד מדויק ובזמן אמת לפרוטוקול). אנחנו בעצם מוצאות את עצמנו, כותבות יחד את ההמשך של הפוסט...

אני מספרת לה, שכשראיתי שהוא מתקרב לדלת, דאגתי שלא להסתכל לכיוונו. בהיתי בה, כדי שהוא יוכל להתקרב ולהפתיע (הוא כ"כ אוהב להפתיע !).
אבל היא אומרת שהיא ראתה שהבעת הפנים שלי פתאום השתנתה, גם כשהסתכלתי כל הזמן רק אליה.
בדיעבד, היא אומרת ששמה לב.
בדיעבד, היא אומרת שהיא הרגישה שלא הייתי לגמרי איתה ומפוקסת.

ואז ברגע אחד, הוא קרוב, עומד מולה. היא לרגע מסתכלת עליו, ואז ממשיכה שוב לדבר איתי כאילו כלום.
שבריר שניה אחרי זה היא פתאום קולטת מי עומד מולה (יוצא ממנה איזה קול בלתי מוגדר) והיא מחליפה צבעים.
בשניה אחת כל האנרגיה משתנה. מבוכה נעימה שמעורבבת בשמחה אדירה (אצל שלושתנו).
היא אומרת שמזמן לא הייתה כל כך נבוכה כמו הערב.

היא שואלת אם שמתי לב לרגעים שהוא הסתכל עליי, כשאני הסתכלתי עליה.
שהייתה לה הרגשה שהוא מחכה שאני אסתכל עליו בחזרה. היא שואלת האם הרגשתי בזה... האם בכוונה לא הבטתי בו בחזרה ? האם זה היה ממבוכה ?

היא מספרת לי שזה הדהים אותה לראות איך בשניות הוא משנה את האנרגיה שלו, מחיוכים וצחוקים למבט הבדסמי הקשוח.
"איך ברגע אחד את משתנה. הוא כאילו ברגע אחד, לוקח את הנשמה שלך אליו" (היא מדגימה לי עם היד איך היא רואה את זה ואומרת שאת זה, אני לא אוכל להעביר בפוסט... אז הנה ניסיתי)
היא מספרת שזה הביך אותה, איך שבשנייה, המבט שלו משתנה ושאני פתאום מתהפנטת... עולים לה פלאשבקים מהתקופה שלה.
והיא מספרת לי (שוב), בעיניים נוצצות, על הפגישה הראשונה שלהם, כשהוא ביקש ממנה לעמוד והייתה לו סבלנות של ברזל, לחכות עד שהיא תסכים. שותק, ממתין, יש לו זמן, הוא נהנה לראות אותנו מתפתלות ומתבשלות במיץ של עצמנו !
היא מכריזה: "את יודעת, אני חושבת שהוא ממש נהנה מזה, לראות את המבוכה שלנו ברגע הזה".
היא מסתכלת עלי כשאני מקלידה את מה שאנחנו מדברות ואומרת:
"זה כאילו הדבר הכי חזק שמחבר אותך אליו... שאת כותבת פוסט. זה יותר חזק מלכתוב לו הודעה. את כולך קורנת, כי את לא מספרת לו על עוד משהו שקרה לך היום, אלא את מספרת לו אותו".
שתינו חוות את זה עכשיו שוב, את מה שהיה לפני שעתיים. מעבדות נתונים, מצחקקות כמו שתי ילדות קטנות.
אנחנו מדברות על המבוכה וההתרגשות שלה ושלי ואני אומרת לה שגם הוא התרגש לראות אותה. היא חושבת שהוא שמח, שהיה מרוצה. שואלת אותי:
"את באמת חושבת שהוא התרגש ? איך את יודעת ?"
"בטח. אפשר היה לראות".

זה קטע מדהים איך שלכל אחת מאיתנו, קל נורא לראות איך הוא מרגיש כלפי אחותה, אבל קשה לנו לראות את זה כשזה מופנה כלפינו.
היא מהנהנת בהסכמה, ואני עושה וידוא שאכן יש פה הסכמה (הכי כיף שמסכימים איתי).
כמה אהבה ודאגה היו שם מעל השולחן...

תוך כדי שאנחנו מדברות וכותבות את הפוסט הזה, מגיע SMS ממנו:

21:35 - תודה )(
21:36 - תודה לך. משתינו... אני אצלה עוד קצת. אוהבת }{

אני מסיימת להקליד את הפוסט ולפני שאני יוצאת ממנה, היא שואלת: "אז מיש, מתי הפגישה עם כל היתר?"