מיש

לפני כמה חודשים, עברתי טלטלה גדולה.

איש אחד נכנס לו לחיי בצעדי ריקוד, ומתוך שום-מקום, הציע לי נישואים.
אי אפשר היה שלא להתייחס לזה, לבדוק את זה, לבחון...
אבל ברגע אחד, זה איים להרוג את החלום שאני חיה בו, את מישלי. מיש של גברים. מישלו.

שבועיים אח"כ, בסיומו של יום מדהים שביליתי עם הבעלים שלי, הוא הודיע שמורידים את הקילור.
בשבריר שניה נשברתי.
הוא הסביר לי שזה נעשה כדי לכבד את אותו אדם.
הערצתי אותו על גדולת הנפש שלו, לעשות כזה צעד נעלה עבור איש שהוא בכלל לא מכיר
(כן, אני מבינה שבעקיפין זה היה עבורי).
אבל הלב שלי באותו רגע נשבר.
"אבל את איתי, את שלי, יותר מאי פעם. אני כאן, איתך. הסוגריים האלה זה רק קוסמטיקה" הוא אמר והמשיך:
"אני שומר לך אותם, אם הבדיקה הזו לא תצלח, הם יחזרו בזמן הנכון, אל תדאגי"
ואני כאבתי...
הוא אמר לי עוד כמה דברים שהשאירו אותי המומה ונרגשת... כמעט לא מאמינה.

העלתי בפניו את האפשרות להחליף ניק, להיות 'מישלו', אבל הוא אמר שהוא אוהב את 'מישלי', "את מיש-לי" !

למרות שבפועל רק התקרבנו, בכל דרך אפשרית, הסוגריים המטופשות האלה לא הניחו לי.
היום אני מבינה שכבר אז הרגשתי את הסוף של מישלי.
אנשים שאלו על הקילור שאיננו, ואני הסברתי שהוא נמצא ביני לבינו יותר ממה שאפשר לתאר, רק לא רואים אותו מבחוץ.
הסברתי והתקשיתי להחלים את הלב השבור.

חלמתי שביום ההולדת שלי, זו תהיה המתנה (הכי גדולה שיכולה להיות) ממנו, לקבל חזרה את הקילור.
אבל זה לא קרה... (למרות שכל הסיפור עם הצעת הנישואים כבר היה לגמרי מאחוריי/מאחורינו).
אחרי מעל חודש כשדיברנו על זה שוב, הוא אמר שביום ההולדת שלי, הוא היה מאד מאד קרוב לעשות את זה, להחזיר את הקילור.
"אז למה לא החזרת ? כל כך רציתי, כל כך כמהתי לזה"
(הוא לא יודע שחיכיתי עד הדקה האחרונה וריפרשתי את הדף בתקווה לראות את הקילור חוזר)
"בגללו. הרגשתי שזה עוד מוקדם מידי לעשות לו את זה"
ואני כעסתי !
איך זה שהוא דואג יותר לאיש הזה - שראה רק את עצמו, שלא חשב על טובתי והתעלם מהכאב שלי,
מאשר לי, לזה שאני שבורה, לזה שאני זקוקה לקילור הזה כמו לאוויר לנשימה.
אח"כ הבנתי שהוא לא רצה לשתף פעולה עם האובססיה שלי לסוגריים.
הוא רצה שאני אבין, שמה שיש בינינו במציאות, זה מה שחשוב ולא סימנים מטופשים על מסך.
ובכל זאת, לא הגעתי לשקט, אובססיה לא באה מהראש, היא לא משהו שכשמבינים שהיא מפגרת - היא נגמרת.
גם כשיודעים שהיא טיפשית - היא ממשיכה.

ידעתי שאין יותר טעם לבקש את הקילור, כשהוא מחליט - הוא מחליט. אבל ביקשתי להחליף ניק.
מסתבר, שכבר אז, באותו יום שהקילור הוסר, הוא פתח ניק עבורי, ותפס לי אותו למקרה הצורך.

אז לפני חודש הוא הסכים שאחליף ניק. מבחינתי להפוך להיות 'מישלו', זה במקום להיות מקולרת.
זה עשה לי שקט, זה הרגיע אותי, הרגשתי שהשבר בלב מתחיל להרפא.

עבר חודש בדיוק, כבר אפשר לחזור לניק המקורי... (בלי להציק למנהל האתר בבקשות מיוחדות)

יחזור או לא ?