מיש

המשך של שיחת מסנג'ר:

גורונת של גברים אומר/ת ... (00:45): ואני ווףווף מוצלחת בשידוכים

גברים אומר/ת .................. (00:45): את מוצלחת בדברים אחרים (:

(...חלק בשיחה, שכבר פורסם בפוסט של 11/11/10...)

גורונת של גברים אומר/ת ... (00:50): אפרופו "מוצלחת"...
התחלתי לספר לאתנה את הסיפור עם השירותים של תחנת הרכבת (גם על זה ייכתב פוסט)
והגעתי לשלב שאני אצל מנהל התחנה במשרד ואומרת לו שאני צריכה פיפי
ומה אני אמורה לעשות בנידון
והוא אומר לי שאני יכולה לעלות לקניון
אז עניתי לו שאני נכה !!
בשלב הזה אתנה עוצרת אותי !
מה ? את נכה ????
אז אמרתי לה ש-ווף
אז היא אמרה ש-ווףווף יכול להיות ! שאני מושלמת !
מישלמת !!
ושם התגלגלנו מצחוק והיא ווףווף שמעה את שאר הסיפור
שאתה ווף, נכון ?

גברים אומר/ת ................... (00:53): נכון (: (:

גורונת של גברים אומר/ת ... (00:54): יופי, מעל 20 הודעות ביום, אני כבר ווףווף מצליחה לעקוב אחרי עצמי, מה סיפרתי ומה שכחתי

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

מכיוון שהבעלים שלי אוהב לראות את הכלבה שלו לוחמנית ואסרטיבית (מול אחרים), הוא הציב בפניי אתגר (הוראה):
שלא לוותר ולהניח לעניין, עד שאשיג פיצוי הולם של לפחות חמישה כרטיסי נסיעה.
רשמתי לעצמי את הפרטים של האירוע וגמלתי בליבי לעשות מזה מספיק בלאגן (לפחות כזה שישמח את האדון שלי).
מה גם, שבשנה האחרונה, שנינו משתמשים לא מעט בשירותי הרכבת ומשקיעים בה את מיטב כספנו וזמננו.
אז ניסחתי מכתב נזיפה לפניות הציבור של הרכבת והמתנתי... הרבה זמן המתנתי... כמעט חודש וחצי המתנתי...

יום של שמש סתיו ואני אצל ים. הגורה שלה ישנה שנת צהריים ואנחנו שקועות בשיחה.
ואז... (תופים בבקשה) הטלפון מצלצל !

"שלום, זאת מיש ?"
"כן" אני עונה.
"מדברת ירדנה מפניות הציבור של רכבת ישראל, אפשר לקבל את הכתובת שלך למשלוח מכתב ?"
"שלום ירדנה. מה יש במכתב ?"
"את תראי. תני לי את הכתובת ואשלח לך"
"ובכל זאת, ירדנה, מה יש במכתב ?"
(היא, עונה בטון מלא חשיבות) "א ת - ת ר א י"
"ירדנה... את עושה לי טיזינג ? אני לא רוצה לחכות לראות מה יש שם, האם הוא מכתב התנצלות בלבד ?"
(היא, בטון עוד יותר מלא חשיבות) "יש שם קפה ומאפה בתחנת הרכבת עכו"
... שתיקה של כמה שניות....
"זה. אפילו. לא. מצחיק. אותי."
"מה זאת אומרת ?"
"זאת אומרת ירדנה, שזו בדיחה בכלל לא מצחיקה"
ואז אני מסבירה לה, לירדנה היקרה, מה זה אומר להגיע לתחנה הומה כמו השלום בת"א, אחרי נסיעה של שעתיים...
ואין בה שירותים. בכלל. לא של נשים ולא של גברים.
יש רק פתק חביב על הדלתות של השירותים, שמסבירות שהם סגורים עקב עבודות תחזוקה.
ואז היא אומרת לי שהתפוצץ צינור והיה מקרה חירום, ואני עונה לה, שהגירסה שלה לא מתואמת עם מנהל התחנה,
כי כשנכנסתי אליו (ואיתי כמה נוסעי רכבת נוספים שהיו צריכים פיפי), הוא הודה שהם ידעו על השבתת חדרי השירותים לפחות יום מראש.
~ ~ ירדנה שותקת ~ ~
ואני ממשיכה, שאפילו יצא שהייתי במסיבה בבית של מישהו שהתארחו בה כמה עשרות אנשים, ולצורך העניין הביאו למקום שירותים כימיים...
ואם אדם פרטי יכול למצוא את הפתרון הלוגיסטי המתוחכם הנ"ל, אז בוודאי שרכבת ישראל הגדולה,
יכולה להרשות לעצמה להעמיד פתרון זמני של שירותים כימיים, לטובת האנשים שעדיין מסתובבים עם שלפוחית שתן.
טוב, ירדנה אמרה שאני צודקת (אחרי נאום כזה היא יכלה להגיד משהו אחר ?) ושאלה אותי מה אני רוצה.
(מזל שידעתי מה אני{הוא} רוצה) ומיד שלפתי את התשובה "חמישה כרטיסי נסיעה יתחילו לספק אותי".
ירדנה אמרה שלא נראה לה שיש סיכוי לפיצוי כזה, אבל שהיא מעבירה את טענותיי לדרגים הגבוהים יותר
(אני אוהבת שמעבירים אותי לדרגים גבוהים, תמיד יותר מעניין שם).
ולבקשתי, היא גם הסכימה שלא לשלוח לי את המכתב, כי אין בו טעם.
"וירדנה, כדאי לכם לקחת אותי ברצינות, כי אני ממש לא מתכוונת לוותר. והמון תודה לך לך על הסבלנות. את בסדר גמור"

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

עברו כמה חודשים...
המכתב עם הקפה והמאפה בכל זאת הגיע, למרות שביקשתי שלא יישלח אליי... (וזיכה אותי במאפה מגעיל).
אני כבר מנהלת התכתבויות מייל ושיחות טלפון תכופות עם כל מיני קודקודים בהנהלת הרכבת,
שאגב, כבר מכירים אותי בטלפון ומאד נהנים לשוחח איתי (אני יכולה להיות נורא מותק כשאני רוצה),
אבל לא מצליחים לספק אותי, בטח לא באמצעים העלובים שהחוקים המוגבלים שלהם, מאפשרים להם לפצות לקוחות.
והסיפור עוד לא נגמר... הוא פשוט כבר ממתין יותר מדי זמן בטיוטא ובא לי (סליחה יהלום, על ה"בא לי") לפרסם !

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

אנקדוטה קטנה שקשורה לכל העניין:
לפני הרבה שנים (כשהייתי צעירה וחשבתי שאני רוצה להתחתן), יצאתי לבליינדייט עם איזה מישהו,
שבמשך שעה (פעם הייתי מנומסת ונותנת הזדמנות נדיבה לצד השני, להרשים אותי),
סיפר לי על כל מיני מכתבי תלונה, שהוא שלח לכל מיני מקומות, על שלל מוצרים שרכש.
זה היה נראה לי כמו תחביב קצת בעייתי... מילא פעם אחת, פעמיים... אבל הוא היה גאה ביותר מידי מקרים.
כבר ראיתי בדימיוני את אמא שלי, מקבלת ממנו מכתב תלונה, שהוא רוצה להחזיר אותי ולקבל את כספו בחזרה (אחרי שנתחתן כמובן).
בשלב הזה הבנתי, שזה בדיוק הזמן להמלט מהדייט הזה (כי השפיות שלי קודמת לנימוס !).
אז שלא תחשבו שאני כזאת אובססיבית, שזה התחביב שלי, לשלוח מכתבי תלונה לכל למיני מקומות...

( :