מיש

חמש שנים כבר עברו מאז שהוא נפטר.
כמו כל שנה, מתכנסים, מתחבקים, שותקים, בוכים.

זו הפעם הראשונה שלא בכיתי כשהוא הקריא בקול רועד את המילים שלו,
אלו שתמיד קורעות לכולנו את הנשמה.
ואז כשהיא, שנכנסה ל"משפחה" כחלק מהעזיבה שלו, שרה את זה, הדמעות שלי יצאו.

נזכרתי ביום הזה, לפני שנה בדיוק.
אז עמדתי שם עם כולם ובכיתי גם עליי והכל היה מעורבב.
אני זוכרת כמה סגרירי היה אז בחוץ, וכמה חשוך היה בתוכי.
אף אחד שם לא ידע ולא העזתי להגיד, שמה שאני רוצה באמת, זה כמוהו, לא להיות.

היום, אחרי שהיא סיימה לשיר, עברו כמה שניות של דממה ואף אחד לא זז.
ניגשתי לחבק אותו, ונדמה לי שהחיבוק שלו היה חזק מתמיד.
ואז עברתי אליה והתחבקנו שוב.
אמרתי לה שזה מדהים, שכל שנה היא שרה שיר אחר שלה, וזה כל פעם קולע, תמיד קורע.
החלפנו עוד כמה מילים והיא חזרה שוב על זה שאני נראית טוב.
סיפרתי לה שחזרתי לחיים, ושבשנה שעברה כשעמדנו כאן רציתי למות.
העיניים היפות שלה נפערו והיא שאלה מה קרה.
אז בכמה מילים אמרתי לה שחוויתי את גן העדן שלי, וכשזה נגמר החיים נהיו גיהנום...
סיפור מורכב (ובעצם אולי לא :).
היא רצתה לשמוע עוד וגם הזכירה שמזמן לא הייתי בהופעה ושנבוא.
שמחתי שהיא לא נשארה, כי בטח הייתי מתחילה לספר.


פתאום הבנתי שאני כבר לא יודעת איך לספר את הסיפור הזה,
שהוא הסתעף לכל כך הרבה כיוונים, ועברתי בו כל כך הרבה פאזות,
שאני כבר לא בטוחה שאצליח לספר בצורה כזו שיבינו.
נדמה לי שהשנה האחרונה, הייתה אפילו יותר מוטרפת מקודמתה,
שהתהפוכות שעברתי בה והחזרה המייסרת לחיים,
היו רכבת הרים עוד יותר מטורפת מזו של חווית גן העדן.
אם במה שהיה בשנה הראשונה, עוד יש איזה היגיון מסויים שאפשר לספר אותו,
אז למה שקרה בשנה האחרונה, יש הגיון שכנראה רק אנחנו באמת מבינים.


תמיד אמרת שאתה יודע שאני יכולה לפרוח שוב.
ואני לא הצלחתי.
בשבועות האחרונים אני סופסוף באמת מצליחה.
אתה עדיין בתוכי כל הזמן, אבל אני נותנת לך לתפוס פחות מקום,
משאירה יותר מקום בשבילי, מצמיחה שוב את השמחה והחיות.
מצליחה שוב לתת מאהבה, ולהתמלא מזה (וצריכה פחות לספר לך).


התכוונתי לשים את השיר ולכתוב חמש מילים... וכמו תמיד, נולד עוד פוסט.
פוסט מבולגן, אבל לא אכפת לי.

עכשיו אני נכנסת למקלחת, לתת למים החמים לשטוף את היום הזה.

מחר עוד יום חדש ומי יודע מה הוא יוליד ( :

אה, וניצבתי היום בפני אתגר גדול שקשור אליך... סוג של מבחן...
אתה חושב שעמדתי בו ?