אחרי ערב רומנטי ומדהים, של מתנות ופינוקים ושל ביחד (כל כך ביחד),
זה היה באמצע המועדון שחיבקת אותי ואמרת לי באוזן עוד דברים ואני התחלתי לבכות.
עטפת בחיבוק שלך, נעצת את המבט החודר ושאלת אם אני מתרגשת.
עניתי לך שכן, מאד.
ואז אמרתי שרציתי להגיד שזה יום ההולדת הכי מאושר שאי פעם היה לי...
אבל אז הבנתי שזה לא קשור ליום ההולדת, שזה פשוט היום הכי מאושר.
וזה אושר אחר ממה שהיה לי קודם (והיה).
זה אושר שבו רכבת ההרים היא רק מבחוץ, מבפנים יש שלווה והרמוניה.
זו אולי הפעם הראשונה בחיים שאני חווה את זה ככה,
כי זו כנראה הפעם הראשונה, שאני עם מישהו שבאמת רוצה (ומתכוון) להשאר.
כשהתגובות לפוסט הקודם התחילו להופיע, אמרתי לך שאני רוצה להוסיף שם בעריכה הערה בסוף,
לבקש מהמגיבים שירגיעו קצת עם הדביקות, כי הפוסט עצמו מספיק דביק מעצמו ( :
אמרת לי להשאיר את זה ככה, שאתה רוצה לקרוא את כל התגובות שיופיעו בלי צנזורה.
ולמרות שהתגובות באמת מאד דביקות, כל אחת מהן נגעה ומילאה אותי בשמחה.
אני יודעת שהן הגיעו מלבבות אוהבים, והן התקבלו אצלי באהבה גדולה והתרגשות עצומה.
תודה לכם, אנשים מקסימים שטיפטפו אליי ברכות ואהבה מקרוב ומרחוק.
תודה אישית ומיוחדת לאישה המתוקה עם "הטיפ של הדבק":
כשאמרת לי את זה (ממש בהתחלה), לא ידעתי מה עושים עם זה, כי אני פשוט לא כזו.
בדיעבד אני מבינה שלמזלי הוא כזה, הוא יודע מה עושים עם זה, וגם איך, וגם עשה (וממשיך לעשות).
תודה לך אוצרית קטנה, שהיית שותפה לרגעים מופלאים (ושתיארת אותם כל כך מקסים), ובכלל שאת אור.
והכי חשוב, תודה לך, טיגריס מדהים שכמותך !
אני לא מוצאת מילים שאפילו יתחילו להביע, את מה שאני מרגישה.
* אגב, מישהו נכנס בכלל ללינק ההוא ? (מעניין שלא קיבלתי על זה אף תגובה :)
* כיף לי לחזור לכתוב שמחת חיים.
