מיש

באתי אליך מראש ממקום שהמיניות היא אישיו גדול בחיים שלי.
בעיקר בגלל שהיא לא אישיו גדול בחיים שלי.
בגלל שמהרגע שניסיתי לעשות איתה משהו (חדירה ראשונה בגיל 20), הבנתי שזה תחום פרובלמטי.
אז שלל התחנות שעברתי כדי "לפתור" את האישיו המוזר הזה,
אמנם הביאו אותי למקום נהדר עם עצמי וצברתי המון תובנות שיצרו שקט,
עדיין בזוויות מסויימות בתחום המיניות עצמו, נשארו יותר סימני שאלה מתשובות.

אז התחלת עם לתת לכוס שלי הרבה תשומת לב, גם בזיון, אבל הרבה מאד עם האצבעות שלך.
ואלוהים... מה שאתה יודע לעשות איתן שם.
רק פעם אחת בחיים מישהו נגע בי ככה והרגשתי את זה לכמה שניות, קצרות.
והזכרתי את זה בפניי אדם אחד בעולם כולו והדחקתי מאז, כי זה היה משהו שלא היה צריך לקרות.

פעם אחת בחיי לפני חצי שנה בערך, הוא גרם לי להיות חרמנית במשך ימים רצופים,
אבל שם זה היה ממקום אחר, ממרחק, בלי לקבל לזה סיפוק אמיתי.

ואז התחלנו לדבר על זה יותר והרחבת את המקום של זה בתוך היומיום שלי,
והודעת לי שאתה רוצה אותי מיוחמת. יותר. הרבה יותר. כל הזמן.
והתחלת לפתוח ולפתח לי את החרמנות ולעשות שאהיה מיוחמת, וזה ישר מחבר אותי למקום של כלבה.
כשאני בסטייט אוף מיינד של כלבה, המחשבות שלי משתנות והרצונות של מצטמצמים.
אני נעשית מאד מאד פאסיבית, עד כדי שאני יכולה לשכוח לשמור על עצמי.
אני נכנסת למקום מאד אינפנטילי, וכל מה שאני צריכה באותו רגע, זה להרגיש אהובה ורצויה.
וכשאני שם, אני לגמרי צייתנית, השכל הבוגר שלי לא עובד, האגו שלי לא מתערב.
זה מקום אחר מלהיות שפחה, שגם אז אני מצייתת, אבל שם יש מנגנוני הגיון מסויימים שמופעלים...
כשאני כלבה, הכל מנוטרל, אני לגמרי כנועה, מאד קטנה, כמעט חסרת זהות.
אבל זה בהתנהגות, בתחושות יש משהו שאני לא יודעת להסביר.

הרבה פעמים אתה שואל אותי דברים כשאני במצב הזה, ואני לא מצליחה לענות.
אולי בגלל שאין לי עליהם בכלל תשובות, אבל אולי גם בגלל שכשאני כלבה, קשה לי לחשוב.
וכשאתה שואל אותי מה אני רוצה, אז בכלל אני מתבלבלת... כי בעיקר ברגעים האלה, אני לא יודעת מה אני רוצה.
כי הרצון שלי שזור בשלך, הרצון שלי הוא לרצות (to please) אותך, להיות מה שאתה רוצה שאהיה.
דווקא אז, כשהאגו שלי מנוטרל והחשיבה שלי מאד מבולבלת, אתה מבקש ממני להפעיל את החלקים האחרים.
ולא שאני לא רוצה שתעשה את זה, זה גם בסדר לבלבל אותי ( :
אבל חשוב לי שתבין באיזו מערבולת אני נמצאת באותו רגע, כאילו בהשפעת סמים.

אני נמשכת למקום הזה, לא יודעת להסביר למה.
אולי בגלל הצורך בהסרת אחריות מוחלטת, בשחרור שליטה טוטאלי,
בשלווה והשקט המאד נעימים שנוצרים בתוכי, בראש, בלב.
אולי החשק והיצר ממלאים את המקומות שבדר"כ שולטים.
וגם את זה שאני מתחילה להפנים שאתה באמת רוצה ככה, ושזה לא ירחיק אותי ממך.
וככל שזה יחלחל בי ואתרגל לזה, וכנראה שזה אפילו יהפוך להתניות...
האם תוכל עדיין להתחבר גם לחלקים האחרים שלי ?
לראות את האשה שלפעמים יש לה משהו חכם לומר או לעשות ?

טוב, אני לא יודעת אם זה יצא טקסט שכלתני ואקדמי או מבולגן ואימפולסיבי.
כתבתי אותו גם מהראש וגם מהבטן ואני לא יודעת כמה מרגישים אותה פה.
אבל זה מה שיש.
ואולי זה בסדר ככה.
כי נעים לי.
ומדהים לי.
וככה.

* הפוסט המקורי היה מייל יותר ארוך, עד שהטיגריס קרא אותו  ( :