מיש

טוב, אז חשבתי לגנוז בנתיים, אבל הוא החליט שאפרסם.

ומה שהוא מחליט - קובע!!

מערכת יחסים זה לא דבר פשוט. זוגיות זה לא דבר פשוט!

בהתחלה כשמאוהבים אז אולי כן, אבל שיספר לי מישהו, שאחרי כמה שנים זה עדיין פשוט...

אז פוליאמוריה, זה בטח לא פשוט.

אבל...

אם מצליחים להגיע למצב, שכל הצלעות בסדר עם זה (אם אפשר אפילו יותר מ"בסדר"),

אז יש בה הרבה יתרונות.

אחד מהם, הוא ששלוש רגליים, יותר יציבות משתיים.

כשיש קושי עם אחד מבני הזוג, יש את השני.

לאו דווקא להשען ולהתמך בפועל, כי אני לא מהקורסות...

אבל בתוכי, יש את השני שמייצב וממלא.

פעם ראשונה בחיים שלי, שאני משוייכת, כשלצידי יש בן זוג.

עד היום, כשהייתי בקשר היררכי, היה רק אחד,

והייתי מלאה בחרדות נטישה, בחוסר בטחון, בכמיהה אין סופית וגעגוע מטורף.

(ואיתם סרטים...)

הפעם, וכנראה גם בגלל הספציפי הזה, שהוא לא רק מוכר וחבר של שנים,

אלא גם מתנהל מולי, באיזון מושלם של היררכיה וחברות, של זמינות והדדיות,

של עומק וקלילות, רצינות וצחוק.

אני מאד שקטה בנוגע אליו ובכלל.

גם בנוגע לסערות שבחיים, אלו האישיים שלי וגם האוניברסליים, שכולנו מצויים בהן.

וגם בנוגע לסערות הפוטנציאליות שבתוכי.

מידי פעם יוצאת לי איזו שאלה או אמירה, ששייכים לאוטומטים מפעם, ומהקודמים, ובכלל מאיך שהעולם בנוי.

ואז הוא מזכיר לי שאני מפגרת.

ואני נזכרת שכבר אז, לפני שמונה שנים, הוא הכריז "עוד לא הבנת שאני פה להרבה זמן?"

וגם אם או כאשר, הוא נעלם, זה רק זמנית.

וזה מרגיע.

כי הוא הודיע בעבר שהוא עומד להעלם ויחזור, ואכן חזר.

וכמה פעמים במהלך השנים, התרחקנו וכל פעם מחדש, כאילו לא עבר יום.

והפעם לא רק חזר,  אלא ממש חזר!

אם הזכרתי משולשים, אז כן, אני אוהבת שהאנשים שמשמעותיים לי, מתחברים, מכירים, מדברים.

כל מי שמכיר אותי זמן, כבר יודע את זה.

אני אוהבת להפגיש, שכולם מכירים את כולם, זה אפילו בסדר, שנוצרים קשרים ישירים.

ולמרות שזה לפעמים מגרד לי על עצב החרדה, להשאר מחוץ למעגל, אני מכילה את זה.

מי שמכיר את הבלוג שלי, יודע שכבר היו לי בעשור האחרון כמה מיש-שולשים.

על חלקם אפילו לא סיפרתי, אולי הגיע הזמן?

אני צריכה לשבת לכתוב אותם. זה יקרה.

 Mad World  משום מה, מתאים לי לכאן:

ובגירסה המלנכולית שמתאימה יותר לעכשיו:

1. אחרי התלבטויות (גם איתו) איזו תמונה (עם איזה קולר) לעדכן בפרופיל,
    יש החלטה... (בנתיים).
    לא ייאמן איזה קרציה אני נהיית, כשאני משוייכת (בעצם אולי גם כשאני לא).

2. שלוש שנים למותו, של המקורי במשולשיש-מיש.
    אז הפוסט הזה מוקדש לו וגם לך,  שיש אהובה    }{