היום אני יכולה להגיד בבטחה שעברו אצלי מכל סוגי הדפוקים בצ'אט, החל מנשלט שרצה לקחת אותי לחנות לצעצועי מין בתמורה לכך שאלביש עליו חגורת צניעות, ועד שולט שלא יודע להרפות כשאני אומרת לו שהוא טועה בזיהוי הבחורה. כמו כן, מה הקטע של אנשים באתר הזה לנסות להתקרב אליי בכך שהם ידברו על היותי "מדוכאת" כביכול? אני לא יכולה לכתוב שאני עוברת כאן תקופה קשה מבלי שתנסו למנף את זה לתועלתכם הזדונית? הקטע הזה הוא ממש ריפיט למה שקרה בזמנו כשהייתי בשלבי פרידה מהאקס, כל אותן נשמות טובות שלכאורה באות לעזור לי. איכפת לכם רק מעצמכם, וזה גם שקוף וגם דוחה ברמות שקשה לי לתאר במילים. תפסיקו לנסות לנצל את העובדה שאני במקום חלש ורגיש על מנת להתחפר ולהשתחל לתוך החיים שלי תחת אמתלות של איכפתיות ורצון טוב.
כולם נהיו לי פה חסידי אומות עולם, בחיי..
בנימה אופטימי יותר, מחר אני סוגרת מערכת שעות לשנת הלימודים האחרונה שלי לתואר הראשון באופן סופי. אני מתרגשת ולא מאמינה בו-זמנית שהגעתי ליום הזה, כאשר אני מסיימת שני תארים ראשונים בשלוש שנים ולא ארבע עקב התנגשויות כאלה ואחרות. אני מרגישה שאני בתקופת מעבר בחצי השנה האחרונה בה התבגרתי, גדלתי, השתניתי, וגיליתי טיפה יותר מי אני ומה אני רוצה. כן, התקופה שאני עוברת מבחינה נפשית היא לא קלה, ואני נשברת די תדיר. אני נהיית פסימית, ואני מאבדת את האמונה שלי ביכולות שלי להצליח ולעבור הלאה.. מצד שני, מדובר במסע, לא מרתון. זה יקח זמן, הדרך תהיה ארוכה ומלאת מכשולים, אבל אני צריכה להאמין בעצמי.. להאמין שאני יכולה להתגבר על מרבית המכשולים, גם אם לא על כולם. אני גם צריכה להזכיר לעצמי כל פעם מחדש לא להתעצבן על אידיוטים, במיוחד כאשר אני טובעת בהם. זה קשה אבל אפשרי, ללא ספק :)
אחד הדברים שעצבנו אותי בצורה קשה השבוע היה מישהו שהבלוג שלי "מתוק". אני סקרתי בראשי מנה רוויה של סבל בחצי השנה האחרונה לצד לא מעט טוב, ופשוט זעמתי. ביקשתי בנימוס שלא יקרא לבלוג שלי מתוק, כאילו הוא סכריני ומתקתק כמו הסרט של קלולס, והוא היה בשלו עד ששלחתי אותו לחפור עמוק יותר מהפוסט הראשון שנגלה לנגד עיניו. כמו עם בני אדם, כך אתם גם צריכים להאמין שלבלוג יש יותר משכבה אחת. כן, אני כותבת גם פוסטים שמחים, ואני כותבת בעיקר כשממש טוב לי או ממש רע לי, אבל פאק.. תשקיעו זמן. אתם טוענים שקראתם פה, תוכיחו לי שבאמת קראתם אותי ולא רק ריפרפתם כאילו הייתי מדור הספורט האחרון ב"ישראל היום!" או המעריב האחרון שלכם. אל תעמידו פנים שאתם שומעים אותי, תקשיבו לי או שתכבו את הרדיו לחלוטין.
או, פנינת חכמה שנתקלתי בה היום..
"פרופיל נחמד בלה בלה בלה בלה.. אה, ותיקון קטן: כתבת "נובית" במקום "סנובית".
האישיות בשאלה מכירה אותי או דיברה איתי בשלב מסוים שהיא בכלל מעיזה להעיר לי בפניי הערה שכזאת? כמדומני לא!
התגובה שלי:
"את בכלל יודעת מה פירוש המילה "נוב"?"
ואז פתאום האישיות מבינה למה התכוונתי.
אה, ועוד דבר קטן אחד:
אל תציעו לי הצעות לטיפול בדיכאון שלי! אני בסדר כמו שאני, ואם לא - אני מסוגלת לדאוג לעצמי. אתם לא רופאים, לא פסיכולוגים, לא פסיכיאטרים, לא ההורים שלי, ולא החברים הקרובים שלי. זדיינו בברכת שנה טובה וכואבת שמכוסה בדם הרקטלי שלכם על זר חוחים ודרדרים למכביר, אותי כבר לא תזכו להכיר D:
לילה טוב ושנה טובה,
מיס ביץ' :)
