סיטואציה:
הקראש שלי מהאוניברסיטה מ' נכנס באיחור קל לשיעור השני שלנו ביחד, כאשר בראשון הוא בכלל לא הראה סימן שהוא שם לב אליי.
מסתכל לכיווני, קורץ, וכשאני מחייכת, הוא מחייך חיוך ממש רחב.
לב: אומייגוד!!!!111 איזה חתיך (זו רק אני, או שהלב שלי הוא פרחה ירושלמית במסווה של איבר חיוני?)
מוח: תרגעי ומהר. התחיל השיעור ואין מצב שאת מפספסת ולו רגע או שביב פרט מהחומר הנלמד בגלל שהוא עשה איזושהי מחווה לפני דקה וחצי.
אני: הוא כזה חלומי, יא אללה שלכם. *מבט חולמני ופנטזיות רצות כבר בראש*
אמנם הייתי מרוכזת בשיעור ולא פיספסתי שום דבר, אבל כל שנייה הראש שלי נדד אליו. למה לקח לו כל כך הרבה זמן להיות נחמד אליי פתאום? אחרי השיעור הוא לא שם לב אליי, ובשיעור האחרון הוא בכלל לא דיבר איתי. רק אחרי השיעור הוא ביקש את המייל שלי בפעם הכבר מי יודע כמה בשביל להעביר לי סיכומים שביקשתי לפני שבועיים על מנת לשבור את הקרח בינינו, וגם אז הוא היה קורקטי ומנוכר כזה. מה כבר הספקתי לעשות שהוא מגיב אליי ככה? אחרי שהסיטואציה הזאת אירעה הייתי ברקיע שביעי או ביקום אחר בכלל. אני לא בדיוק מחכה לו ואני לא ממוקדת רק בו כי לוקח לו המון זמן להזיז את עצמו. הסמסטר כמעט נגמר, ובסמסטר הבא אני רק סגורה על שני שיעורים שבהם אני אראה אותו. זה מה שמגיע לי שאני נדלקת על בחור בגלל המוח שלו, בחיי. אם הוא לא היה משתתף באותו שיעור בתחילת השנה, לא נראה לי שהייתי מסובבת אחריו את הראש (וכך מיס ביץ' הופכת למשתתפת בתכנית "דייט באפלה" XD).
ערב נעים וסופ"ש רגוע,
מיס ביץ' :)