לפני 11 שנים. 9 בינואר 2013 בשעה 18:41
הרבה זמן לא הרגשתי ככה.
כל כך הרבה זמן לא נמסו לי הברכיים והמוח בגלל קריצה וחיוך,
אבל איתך זה כאילו כל הגוף שלי עושה ריבוט שנייה אחרי.
מחפשת את הסימנים כעידוד שלך שאבצע מהלכים משלי,
אבל אני פחדנית.
מפחדת מדחייה, או אולי מזה שבכלל אני מפספסת פה משהו מהותי.
אני לא יודעת לקרוא אותך,
וזה כל כך מקסים אותי..
ומשגע אותי בו זמנית.
השגעון הזה נעים לי, מעביר לי את הזמן לחשוב שאולי אתה רוצה יותר..
ואז אתה דופק לי קטעים כאילו אתה ביישן כשאנחנו סוף סוף מדברים.
עכשיו רק נותר לי לאכול לעצמי את הראש בכיף עם פנטזיות לעוד שבוע,
עד שנפגש.
לילה טוב בציפיה לשלג,
מיס ביץ' :)