גלוריה סטיינם, פעילה פמיניסטית אמריקאית אמרה ש"נשים הופכות לגברים שהן רצו להתחתן עמם". לא, כוונת המשוררת לא היה לשפם כזה או אחר. סטיינם למעשה טוענת שנשים הפכו למוצלחות, משכילות, קרייריסטיות, ובעלות הישגים אישיים. באופן אישי, אני מתחברת לאמירה הזאת בכמה וכמה רמות. אני מנסה למצוא את הדרך שלי בעולם הזה, כמו גם בן זוג. הבעיה היא שאני לא נכנסת למודל הממוצע של בני גילי בארץ. תחשבו על זה לרגע: בגיל 23, את או אתה אולי עובדים, עושים פסיכומטרי, נוסעים לחו"ל, או מתחילים ללמוד לתואר ראשון במקרה הטוב. אני לא מזלזלת לרגע בבני גילי, אבל אני כבר עכשיו במסגרת מתקדמת יותר. הבעיה היא לא ביצירת קשרים חברתיים אלא בקשרים רומנטיים עם בחורים בגילי. אני מנסה, ומבינה שיש פערים מנטליים שלא ניתנים לגישור ולו רק בגלל שאנחנו במקומות שונים בחיים. אני מתכננת את העתיד המקצועי שלי לכאן או לכאן כבר עכשיו, ורובם בקושי נותנים מחשבה שנייה בנושא. אני לא רוצה את הכפיל שלי בגבר, ואני לא מצפה שנסכים על הכול. הבעיה היא שאני צריכה גירוי מנטלי ממישהו שמבין את המקום בו אני נמצאת בו. זה לא פשוט, וזה ממש לא מובן מאליו. גם בתוכי יש סכסוך בלתי מיושב בין החלק בי שרוצה להרגיש בן 23, ובין החלק בי שמודע לבגרות הנפשית הנדרשת ממני על מנת לשרוד את המסגרת הזאת.
לפעמים אני מרגישה כאילו אני במצוד אחר חד הקרן האחרון, ואני רק נופלת על סוסים עם אגו מנופח והלך רוח ילדותי.
לילה טוב,
מיס ביץ' 21 3>
