התבוננות

אני מרחפת על גבול השמים והאדמה. מתבוננת ארצה ,מתבוננת לרוח ולעננים.
בינתיים מתפנקת נוגסת בעננים כאילו היו צמר גפן. משתעשעת בבועות מלאות הפנטזיות לעתיד הרחוק וגם הקרוב. זה נעים לא נעים לא להיות פה. לחיות את החלומות. להתרפק על העבר.
זה נורא לא מחייב את ההווה. תמיד יש לך תירוץ לא להתחיל משהו כי הרי נכשלת בעבר. זה כמו להסתתר ולחיות את אשר יכול היה להיות. כל סיטואציה שבה אתה נתקל אתה מעוות בשל חוויות שעברת..ובסוף מה שקורה זה שמתוך הרגל לא לחיות את המתרחש אתה כבר פוחד.
נראה לי שאני כבר פוחדת.
ישבתי עם חברה שלי. היא אמרה לי שהפחד שלי הוא בעצם תירוץ בלא לעשות דבר. ולא משנה מה אני רוצה או על מה אני חולמת אינני מגשימה דבר בשל אותו פחד.
הרגשתי עקיצה בלב. זה באמת נכון.
אני מונעת מעצמי דברים בשל חוויות שחוויתי. ובזמן אמת אני מרחפת בעננים של חלומות לעתיד. אז שאלתי אותה מה אעשה? היא ענתה: שאתחיל לחיות כאן ועכשיו ולא בעבר שאותו אני סוחבת. ולא בחלומות על העתיד שאין בהם שום קשר למתרחש עכשיו.
בעבודה פגשתי בחורה שיש לה קעקוע על הזרוע עם האות בי באנגלית. שאלתי למה הכוונה? היא ענתה שהמשמעות זה להיות. להיות כאן ועכשיו. להבין שהמחשבות שלנו באנדרלמוסיה טוטאלית ומונעות מאיתנו לחיות את מה שיש מולנו. וזה יוצר תסכול וחוסר סיפוק. כי הרי כשאתה לא חי ולא מקבל את המציאות, אתה תמיד תהיה מתוסכל ממנה.
זה איכה בי חזק.
חזרתי הביתה והתחבקתי עם בן זוגי. ופתאום ראיתי את זה קורה. המחשבות שלי פשוט השתלטו עלי. הם התחלקו לשתיים. חלק מהמחשבות ראו את העתיד החתונה,ילדים בית... והחלק הגרוע יותר זה שחשבתי שאולי אני מחבקת חזק מידי. ועכשיו הוא ירגיש שאני יותר מידי אוהבת. וזה ירחיק אותו או אולי הוא "יתפוס עלי טרמפ " . ובאמת הצלחתי להתבונן במחשבות. אספתי אותם וזרקתי לפח. פשוט הייתי והתרכזתי במתרחש. זה סוג של מדיטציה. חיבקתי איך שרציתי, הרגשתי אותנו הכי קרובים שיש ונהנתי מהתחככות של גוף לגוף. זה היה כאילו הרגשתי זאת לראשונה. זה היה מדהים, פשוט ואושר שטף אותי.
והבנתי ששם חבוי האושר. פשוט להיות. לקבל ולתת מבלי לבוא טעות מהעבר. ומבלי לדמיין את העתיד. לחיות את הדברים כמו שהם.
אז היום אני מרוקנת את הכיסים מזיכרונות עבר. מתנתקת מהסיפור האישי שלי ולא נותנת לו יותר להשפיע על ההווה. מנסה בכל הכוח לתפוס את המחשבות בזמן ולהשתחרר מהם. מנסה בכל הכוח פשוט לחיות כאן ועכשיו.
וההרגשה הרבה יותר קלה