אני מושכת ביד שמאל למעלה את הפטמה,היא נמתחת. ביד השנייה אני מחזיקה מספריים. אין חיבור בין מעשי לבין רצונותיי. אני יודעת מה אני עומדת לעשות. הלב מאיץ את אותותיו. יד ימין מתקרבת לפטמה הפה שלי נפתח לקבל את הכאב ואני גוזרת אותה. זה כואב בראש אבל לא בגוף. אין דם. אני ממששת את הבשר הרך הזה בוחנת את המרקם המוזר הזה וזה מזכיר לי חלק מאיבר מין. והפטמה גדלה לי מחדש, צומחת כמו לטאה שחתכו לה את הזנב. אני גוזרת אותה שוב והיא שוב גדלה וכל פעם מחדש זעזוע עובר לי בכל הגוף.
אני מתעוררת, החלחלה לצידי כמו חברת אמת שמוכיחה שזה אכן קרה. הקירות עדיין אותם קירות . הרצפה לא נעה כמו שציפיתי. המאוורר חורק את שריקתו הרגילה. רוני עדיין לידי ישנה כמו תינוקת. נשימתה רצופה כאילו בוגדת בי ברוגע הזה שלה. רוני אני שואלת והיא זזה קצת,תחבקי אותי אני מבקשת היא פורשת את הידיים שלה ומפנה לי מקום בין זרועותיה. אני נצמדת בכל הכוח.
לפני 14 שנים. 29 ביוני 2010 בשעה 9:24
