התבוננות

בבית הקברות שלי,יש לי כמה קברים שבהם קברתי גם חלק מהאנשים. אך בעיקר קברתי שם רעשים.
לפעמים בליל כל הקדושים הרעשים שלי נובחים ומייללים. מתלבשים בצורות של שלדים ופשוט בחוצפתם נכנסים לי לחיים.
לפעמים אני בעצמי הייתי הולכת לבית הקברות שלי ומחטטת בקברים. לחלק מהקברים שמתי מצבות עם שמות. לאחד קראתי אהבה. ועוד אחד פחד במה,לאחד אמא ואבא. ויש גם קבר שקוראים לו אנשים.
לחלקם לא נתתי שמות ברורים כי ברגע שהרעשים הופיעו כבר מתוך הרגל קברתי אותם באדמה.
בליל כל הקדושים האחרון הם כולם השתוללו וגם החצופים השתכרו! והיה לי רעש שלם בראש,לא הצלחתי להתרכז וגם לא להבין בדיוק מה הם אומרים. כי לכל אחד יש דיעה מאוד נחרצת ותקיפה וכל אחד רוצה להישמע והכל נשמע בלה בלה בלה
לפני בערך כשבוע אספתי את עצמי והחלטתי שהיום אני עושה להם ישיבה כי אני הבוס אלא מה. עשיתי מצגת ארגנתי דברים והתחלתי להתקדם על השביל עם הפרחים. בדרך התרגשתי וגם מאוד חששתי אך לא ויתרתי.
נתדהמתי למראות עיניי והבנתי שגם בלי שאני יודעתהם יוצאים להם ומטיילים. מטפחים את הטריטורי,מסדרים את הסלעים,משקים את הגינה וממש ממש חיים ולא מתים.
התקדמתי לעבר האנטדרטה שהם הקימו לכבודי,חשבתי טוב טוב איך לפתוח את השיחה כי האווירה הייתה קצת מיסטית ואולי אני צריכה לפתוח בהמנון או תפילה. בסוף בחרתי בשיטה הפשוטה אדבר אליהם כאילו הם אנשים רגילים ופצחתי בקריאה : שלום לכם רעשים, באתי להתעמת איתכם סופית בואו ונגיע לשלווה כי שם חבוי האושר והקבלה. הם התחילו להתאסף בצורתם הבוטה וכל אחד מהם היה לקריקטורה שלמה. 'פחד במה' ממש נכנס לחרדה, החל לפרפר וחזר על עצמו רק אל תכריחי אותי לעלות על הבמה! ניסיתי להרגיעו הרי בכל זאת הוא סוג של ילד קטן שלי. בסוף כולם חיבקו אותו והוא קצת נרגע. אך באותו רגע ממש 'החשדן' יצא והחל לתקוף אותי למה באתי? ומה אני רוצה? וטען שאני פה רק על מנת לפגוע בו. לאט לאט החלה אנדרלמוסיה שלמה. בכי ,הסטריה וצרחות.. הם התאגדו סביבי וכל אחד אמר משהו, ולא נתן לי לא לדבר ולא להתקרב. ובסוף ממש התקפלתי התחלתי לבכות ושוב פעם ברחתי.